"חסר הישע בורח לא בפעולה בעולם הממשי אלא בשינוי מצב התודעה שלו. שינויי תודעה אלה הם לב ליבו של הצמצום...יש שהיא יוצרת גם, למרבה הפרדוקס, שלווה מרוחקת, שהאימה, הזעם והכאב מתמוססים בה" (ג'ודית לואיס הרמן).
שלום חברים,
במסגרת הקורס "טיפול בנפגעי טראומה מינית" המרצה התייחסה לקיומו של קיר נפשי דמיוני ואימתני, העומד בפני מטופלים נפגעי טראומה מינית ככל שהם מתקרבים לליבת הפגיעה שחוו במהלך האירוע הטראומטי.
או אז, טענה המרצה, אימי הפגיעה עולים מהאוב ומאיימים לכלות את נפשם, והם נהדפים אחורה בפחד ואימה.
אז גם עולה הסיכון האובדני.
קיר דמיוני זה כונה על ידה: "קיר המוות".
מה נמצא מאחורי קיר המוות המאיים כל כך ככל שמתקרבים אליו?
במהלך אירוע התקיפה קיר דיסוציאטיבי זה מתהווה מפאת הצורך הקריטי להגן על נפשו של הילד (או הילדה) קרבן הפגיעה, שנתון תחת אימת הפגיעה ושרוי בתוך עולם הטראומה. הקיר הגן עליו מפני פחד מצמית, אימה וחוסר ישע, רגשות עזים ומציפים, שלא יכול היה לשאת.
אף שעשויות לחלוף שנים רבות מרגע הפגיעות הטראומטיות, כאשר הזיכרונות הטראומטיים יעלו בשיחה הטיפולית במסגרת עיבוד הטראומה, המטופלים שנפגעו בהיותם ילדים ושכעת כבר בגרו, יפתחו סיוטים, חרדות, נדודי שינה.
ככל שיתקרבו לליבת הפגיעה במהלך הטיפול, באדיבותה של המערכת הסימפתתית שלהם, לחץ הדם שלהם יעלה, הדופק יואץ, זיעה והורמונים של לחץ יופרשו בגופם, גופם יידרך, דמם יזרים כמות חמצן מרובה יותר לשריריהם ואלה יתכווצו, תחושת חום תתפשט בגופם ולעתים הם יחושו מחנק בגרונם.
במקרים רבים, במהלך המפגש עם הזיכרונות הטראומטיים, תגובות גופניות אלו יקדימו את יכולתם של המטופלים לזהות ולשיים את הרגשות המתעוררים בהם.
קדימותו של הגוף על פני התפיסה והתודעה נעוצה בפעולתו המיידית של המנגנון הדיסוציאטיבי, המגיח מתוך המוח האחורי והכולל את המערכת הלימבית שבתוכה חבויה האמיגדלה, ומקדים את פעולתה של האונה הקדם מצחית, האחראית על תפקודי חשיבה.
תכליתו של המוח האחורי היא זיהוי סכנות והפעלת מערך תגובות מידיות. אופן פעולתו של המנגנון הדיסוציאטיבי כדפוס פעולה הגנתי שנועד לסייע לקרבנות לשרוד את התקיפה, בהיעדר יכולתם לברוח או לתקוף חזרה, משבש את מודעותם, מטשטש ומערפל את תפיסתם ומכבה את תפקודי החשיבה שלהם. ולכן בטיפול, בדיוק כפי שהתרחש במהלך אירועי הפגיעה, נוצר פלשבק באמצעות המפגש עם הזיכרון הטראומטי, שמטרתו הנה להגביר את יכולתם לברוח... באמצעות התודעה.
בסל ואן דר קולק טוען בספרו "נרשם בגוף" כי ממחקר שנערך בקרב נפגעי טראומה עלה כי כאשר הם חוו פלשבק, נוצר שיבוש בתפקודי הדיבור. בעזרת הדמיית מחשב ניתן היה לראות כי בעקבות מהלך יזום בו החוקרים הביאו לפלשבק בקרב הנחקרים נפגעי הטראומה, נוצר כתם לבן באונה הפרונטלית השמאלית של הקורטקס שנקרא אזור ברוקה. שיבוש תפקודו של אזור זה במוח שאחראי על אחד ממרכזי הדיבור במוח, משבש את היכולת לחשוב ולבטא את הרגשות שלנו במילים.
"הסריקות שלנו הראו שאזור ברוקה הפסיק לתפקד ברגע שעוררנו פלשבק. במילים אחרות, הייתה לנו הוכחה חזותית לכך שהשפעות טראומה אינן שונות בהכרח מהשפעות של פגיעות גופניות, כגון אירוע מוחי, ועשויות להיות חופפות להן".
תפיסתו של הילד שנפגע כאמור מתערפלת במהלך אירוע התקיפה והוא כמו צופה על עצמו מלמעלה. כך כשהוא מרחף מעל ההתרחשות המזוויעה, כשהוא צופה על ההתרחשות מלמעלה, זה כבר לא גופו שמחולל, זה כבר לא הוא שמרגיש... זה אמנם גופו אך כעת ברגע התקיפה הוא כבר לא משתכן בתוך גוף זה...
המטופלים המתקרבים במהלך הטיפול אל ליבת האירוע הטראומטי עלולים לפתח פחד משתק מפני האפשרות שסחף הרגשות העוצמתי יגרום להם לאבד את שפיותם. שטירוף יאחז בהם ושהמוות נמצא ממש מעבר לפינה.
הפחד מאובדן השפיות הנו תמצית מזוקקת ומצמררת לאירוע במהלכו הם היו מבועתים ושפיותם לתחושתם כבר עמדה בספק, עת הותקפו בפתאומיות ובאכזריות.
ברגע זה של התקיפה העולם הבטוח והמוכר התרסק באחת באופן שהתודעה לא יכולה הייתה להישאר פעילה כמקודם. האירוע המבעית לא יכול היה להיות מוכל ע"י התודעה. ברגע מצמית זה נכנסת לפעולה ההגנה הדיסוציאטיבית רבת החסד שמאפשרת לקרבן התקיפה לשרוד. החוויה המבעיתה נכנסת לתוך קפסולת זיכרון משלה המופרדת מהמערך הכללי של הזיכרונות.
במהלך המפגש הטיפולי, נוכח השפעתו של המנגנון הדיסוציאטיבי, כאשר מתקרבים לליבת הפגיעה, המטופלים אמנם שומעים את המטפל מדבר אליהם, אולם, המילים עשויות להפוך למלמולים והן מהר מאוד מאבדות משמעות. בהשפעת הפלשבק ושיבושי התפיסה הם מתקשים מאוד לחשוב, להרהר, לצלול לתוך עצמם, לעמוד בקשר עם הרגשות המתעוררים בתוכם ולתקשר.
תגובתו הרגשית והגופנית של המטופל, עזה ככל שתהיה, עלולה להיות נסתרת מעיני המטפל.
"בזמן בחינת הרגשות המטופל עשוי להיות נסער או מרוחק. אין הוא מתאר בלבד את מה שהתרחש בעבר, אלא גם חי מחדש את הרגשות האלה בהווה. שומה על התרפיסט לעזור לו לעזור לו לנוע לפנים ולאחור בזמן, מן המעגן השמור של ההווה לצלילה אל נבכי העבר, כדי שיוכל לחוות מחדש את רגשותיו בכל עוצמתם ובעת ובעונה אחת להיצמד אל הרגשת הקשר הבטוח, שנהרסה ברגע הטראומטי משלהם (ג'ודית לואיס הרמן)".
מטופלים נפגעי טראומה עשויים להיות סוערים מאוד בתוכם במהלך עיבוד הזיכרון הטראומטי, ועם זאת, מכווצים ומנותקים רגשית ועם תפיסה שכאמור הולכת ומתערפלת. עם זאת, כלפי חוץ הם עשויים להיראות אסופים בשל האימה המשתקת בה היו נתונים.
בנוסף לכך, מטופלים רבים היו חייבים לפתח יכולת אוטומטית להסתיר עוררות זו, מחשש שאם יחשפו את מצוקתם, הפוגע יחריף את הפגיעה בהם.
ככל שהסערה הפנימית תגבר סביב עיבוד הזיכרון הטראומטי, הם יפנו בלית ברירה את הקשב שלהם לסערה רגשית פנימית זו, המטלטלת את גופם ומערפלת את תודעתם.
אם המטפל איננו קשוב לדרמה הפנימית המתחוללת בתוכם, ברגעים אלה הם ישחזרו את דינמיקת הנטישה שהפכה להיות חלק בלתי נפרד מהפגיעה הטראומטית. במקרה כזה, המטופלים הופכים שוב "אבודים" ונטושים, האמון שלהם במטפל מתערער, ותחושת הביטחון במרחב הטיפולי מתחילה לקרוס, ללא שהם מודעים לכך בהכרח ברגע האמת, ללא שהמטפל גם הוא מודע לכך.
מטפלים חייבים להיות רגישים מאוד לרגעים בהם המטופלים עלולים להתנתק מהשיח הטיפולי.
להיות קשובים לשפת גופם של המטופלים. לנסות לזהות האם טונציית הקול הופכת מונוטונית, מבע הפנים קפוא/מנותק/מעורפל, האם קשר העין מתנתק, ומנח הישיבה נוקשה וללא תנועה ספונטנית.
על המטפלים לבחון יחד עם המטופלים ברגישות המתבקשת, כיצד הם מרגישים סביב הזיכרון הטראומטי. לשאול אותם מהי ההרגשה, המחשבה, הזיכרון, התחושה המתעוררים בהם סביב המפגש עם הזיכרון הטראומטי. ובמקרים מסוימים, באופן שלא יחווה כחודרני, אף להזמין אותם לומר האם ישנה בתוכם התרחשות נפשית ו/או גופנית כלשהי. אם התשובה לכך הנה חיובית על המטפל להניח לעבודת העיבוד, ולהפנות את מלוא הקשב לסערה הנפשית וביטוייה בגוף. יש להיכנס עמם לפרטים אודות התרחשות זו.
מעצם הפניית הקשב האמפתי של המטפל אל הערוץ הגופני הסוער והמטולטל של המטופל, הדיסוציאציה שאפפה את המפגש הטיפולי ויצרה חיץ בין המטפל למטופל, ובין גופו של המטופל לתודעה שלו, מנוטרלת בעדינות ובהדרגה, הגוף והנפש מתחברים מחדש והחיבור האמפתי בין המטפל למטופל שקרס שב להתקיים.
בר-לב שמעון/עו"ס פסיכותרפיסט
טיפול והדרכת אנשי מקצוע
0537226836
קוראים יקרים, מקווה שמצאתם את המאמר מעניין ומפרה את החשיבה. מזכיר שישנה אפשרות להירשם כחברים בבלוג - ההרשמה הנה חינמית ואיננה מחייבת בדבר. מוזמנים לשתף אותו עם חברים ועמיתים. מזכיר לכם שאתם מוזמנים להתייחס ולהגיב דרך הבלוג.
Comments