פרויד

שלום חברים,

המאמר להלן מנווט בין פרויד האיש הפרטי לפרויד הרופא והפסיכואנליטיקאי מייסדה של גישה טיפולית מהפכנית. המידע במאמר מבוסס על מספר ספרים, ובהם: "זיגמונד פרויד - מכתבים" של ערן רולניק. "טראומה והחלמה" של ג'ודית לואיס הרמן, המוח הגמיש של נורמן דוידג', הביוגרפיה של פרויד מאת פול פריס ו"בלבול השפות בין המבוגרים לילד" של שנדור פרנצי.

משפחת פרויד

פרויד

פרויד 1856-1939.

אביו יעקב ואמו עמליה היהודים היגרו לווינה מחבל מורביה (כיום צ'כיה) שבאימפריה האוסטרית. זיגמונד היה הבכור מבין שני בנים וחמש בנות. היו לו שני אחים בוגרים מנישואיו הקודמים של אביו לאישה בשם רבקה.

פרויד נישא לאהובתו מרתה ברנייז ולזוג נולדו שישה ילדים. בתו הצעירה אנה הייתה גם היא פסיכואנליטיקאית ידועה שייסדה יחד עם פסיכואנליטיקאים נוספים את פסיכולוגיית האגו. עיקר פועלה היה בפסיכולוגיה התפתחותית וטיפול בילדים.

פרויד הפגין אהבה גדולה כלפי בת זוגו מרתה לה הוא התארס ונישא בהמשך. הפסיכיאטר והפסיכואנליטיקאי ערן רולניק כותב בספרו "זיגמונד פרויד - מכתבים" כי בין השנים 1882-1884, מספר שנים בטרם הוא מייסד את הפסיכואנליזה, פרויד החליף עם מרתה 900 מכתבים. לעתים, שלושה מכתבים ביום.

ראשית התפתחות הפסיכואנליזה

בסיום לימודיו עבד פרויד במעבדה כנוירולוג וחקר צלופחים. במהלך עבודתו קיבל מלגת לימודים ונסע לצרפת לעבור השתלמות אצל נוירולוג בשם מרטין שרקו שהיה מומחה בתחום ההיפנוזה. בבית החולים, שרקו היה מעמיד על הבמה מטופלות שכונו "היסטריות" שהיו נתונות תחת הסוגסטיות שהשיא להן, בהם היה צופה קהל מרוגש ונלהב שכלל סופרים, רופאים, שחקניות ושחקנים נודעים, נשות חברה ועוד ובכולם אחזה סקרנות חולנית אודות התופעה ההיסטרית. המטופלות שהעלה לבמה היו נשים צעירות שמצאו מחסה מחיי אלימות, ניצול ואונס בבית החולים "סלפטרייר" אותו שרקו ניהל ביד רמה.

באותה העת, תופעת ההיסטריה עוררה בפרויד ובציבור בכלל סקרנות רבה והציתה את דמיונו. פרויד שנתון היה תחת הרושם העז שהותיר עליו שרקו חוזר לווינה ומתחיל להעמיק את ההתעניינות שלו בתופעת ההיסטריה. בהדרגה, הוא הבין כי ההיפנוזה הנה אמצעי טיפולי מוגבל מאוד. ככל שהוא מתנסה בהיפנוזה מחלחלת בתוכו ההבנה כי לא רק שאין די בהשאה סוגסטיבית ובצפייה בנשים הללו, אלא שעל מנת לחקור לעומק את התופעה יהיה עליו לשמוע ולהקשיב להן. וכך באופן שלא היה כמותו החל פרויד להאזין לנשים הללו במסירות ובחום.

ייסוריהן הקשים של מטופלותיו של פרויד שהתבטאו במצוקה קשה, תסמינים חריפים ועקשניים והעברות מוזרות, עוררו בו תדהמה, והביאו אותו להכרה כי חלק ניכר מהמטופלות שלו סובלות ממצוקה נפשית קשה שהמקור שלה נעוץ בפגיעה מינית בילדות. היות ותחום ההיסטריה העסיק מאוד את עולם הרפואה בזמנו פרויד עסק בנושא באופן נמרץ בניסיון לגבש צורת טיפול חדשנית ופורצת דרך. בשלב כלשהו חבר לרופא בעל מוניטין בשם ברויר, ועקב יחד עמו אחר טיפולו במטופלת שסבלה מהיסטריה. שניהם מתחילים בייסודה של שיטה טיפולית מהפכנית אותה פרויד מכנה פסיכואנליזה.

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

הפסיכואנליזה...

הפסיכואנליזה שמה במרכז ההוויה הנפשית את הלא מודע כמבנה נפשי מרכזי המנווט את התנהגותנו, דרך חשיבתנו, תפיסת המציאות ועולמנו הפנימי. במרכז קיומו של הלא מודע אליבא דפרויד, עומדים הדחף המיני והתוקפני השואפים להגיע למימוש וסיפוק ללא התחשבות בציוויים תרבותיים, חברתיים ומצפוניים.

מעצם העובדה שאנו כפופים למערכת מצפונית ותרבותית המטילה מגבלות ואיסורים על ביטוי דחפים מיניים ותוקפניים, נוצרת דינמיקה נפשית פנימית שעשויה להיות סוערת, בין כוחות התובעים סיפוק של הדחפים, לבין מבנים נפשיים המבקשים לרסן אותם ולתעל אותם אל עבר נסיבות בהן הם יוכלו להתממש.

כך יוצא שדחפים מיניים ותוקפניים התובעים סיפוק נתקלים בחומה בצורה של מציאות, הדורשת להימנע מכך ומאיימת להפעיל כנגד האגו סנקציות שונות. אל המציאות מתלווה מבנה נפשי נוסף הכולל את המצפון והערכים הרואה בדחף המיני והתוקפני, דחפים שלוחי רסן ופורעי חוק וסדר פוטנציאליים ולכן מסוכנים. ולאור זאת ראויים להרתעה ואף במקרה הצורך לענישה, גינוי וכלימה.

הדחפים המיניים והתוקפניים מפאת הלחצים הפנימיים המופעלים עליהם יורדים למחתרת בעזרת מנגנונים של הדחקה והכחשה. לצד זה, נפתחת הדרך להגנה סובלימטיבית המאפשר ביטויי הדחף באופן שהנו מקובל מבחינה חברתית. הדינמיקה המורכבת הזו המתקיימת בתוך הנפש, מעוררת בנו מתחים, חרדות, בושה ואשמה שמביאים עמם בגרסתם המוקצנת מצוקה נפשית עד למחלות נפשיות, העשויות אף להתבטא באופן פסיכוסומטי, התמכרותי, פרוורטי, כפייתי ועוד...

על מנת להביא לרווחה נפשית טען פרויד כי על המטפל להתחקות אחר החומרים הנפשיים הלא מודעים. על מנת להביא לידי מימוש מטרה זו הוא הציע מספר טכניקות טיפוליות. אחת הטכניקות מכונה "אסוציאציות חופשיות".

שיטת האסוציאציה החופשית מבוססת על ההבנה שכל החיבורים האסוציאטיביים שלנו, אפילו אלה שנדמה שהם "מקריים" ואין בהם כל היגיון, אינם אלא ביטוי לקשרים שנוצרו אי פעם ברשתות הזיכרון שלנו.

פרויד הציע ב1888 שכאשר שני תאי עצב יורים בעת ובעונה אחת, ירי זה מאפשר את המשך החיבור (כלומר האסוציאציה) ביניהם. הוא הדגיש שמה שקושר בין תאי העצב הוא הירי שלהם יחד בזמן, והוא קרא לתופעה "חוק החיבור הנובע מבו זמניות".

חוק החיבור הנובע מבו זמניות קושר במרומז בין שינויים ברשתות הזיכרון שלנו, הווי אומר תאי עצב ירו יחד לפני שנים והתחברו יחד, וקשרים ישנים אלה לרוב עדיין שרירים וקיימים ופתאום הם צצים בשרשרת האסוציאציות החופשיות של המטופל.

לטענת הפסיכיאטר, הפסיכואנליטיקאי והחוקר נורמן דוידג' מדובר באחד המודלים הראשונים של חקר המוח שכורכים מוח ונפש במכלול אחד, מודל שעד היום הוא נערץ על תחכומו הרב.

לקריאה נרחבת יותר בנושא זה ניתן לקרוא כאן.

על התפתחות המיניות והיכולת לאהוב

נורמן דוידג' הוסיף ש"פרויד היה הראשון שטען שההתפתחות המינית ויכולתו לאהוב חלה בתקופות קריטיות בראשית הילדות, שהוא קרא להן "שלבים של ארגון". מה שקורה בתקופות הקריטיות האלה ישפיע השפעה מכרעת על יכולתנו לאהוב ולפתח יחסים בהמשך חיינו. אם חל שיבוש באחד משלבים אלה, אמנם אפשר לחולל שינויים גם במועד אחר בחיים, אך קשה הרבה יותר להשיג שינוי פלסטי לאחר סיומה של תקופה קריטית זו".

לקריאה נוספת בנושא זה ניתן לקרוא כאן.

התסביך האדיפלי

התסביך האדיפלי הנו הציר המרכזי עליו עומדת ההתפתחות הנפשית. עפ"י פרויד, מדובר בשלב התפתחותי המערב דינמיקה בין שלוש דמויות: האב, האם והבן.

בדרמה פנימית זו האב הופך ליריב ומתחרה של הבן על ליבה של האם, מה שמעורר בילד קנאה רצחנית, לצד רגשות אהבה ואשמה כלפיו. במפאת יריבות זו הילד מפתח חרדה שמא אביו יסרס אותו נוכח משאלותיו. חרדת הסירוס הנה חרדה בעלת השפעה מרכזית על התפתחות חיי הנפש, אשר סביבה מתארגנת ההגנה המרכזית היא ההדחקה. ייעודה של ההדחקה הוא לצמצם באופן יעיל ככל האפשר את הנוכחות המודעת של המשאלות התוקפניות כלפי ההורה מהמין המנוגד ובכך למנוע את תחושות האשמה וחרדת הסירוס. הדחקתה של התוקפנות, האשמה והחרדה הנה עפ"י פרויד הבסיס למבנה האישיות הנוירוטי. פתרון התסביך הנו בהמרת תשוקת הבן בחייו הבוגרים בתשוקה כלפי אישה אחרת ובהזדהות עם האב.

מטרת הטיפול הפסיכואנליטי הנה לכן להתחקות אחר מקורות הדחף הפנטזמתי המביא עמו רגשות שליליים של חרדה, בושה, אשמה ואף זעם, להביאם למודעות ובכך לשחרר את המתח הפנימי.

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

פרויד מתקרב ואחר מתרחק מרעיון הטראומה המינית

לדברי, ג'ודית לואיס הרמן, "כתביו הראשונים של פרויד שיקפו הזדהות אמפתית עם מטופלותיו. הכתיבה שלו חשפה אדם אחוז סקרנות עזה, שכדי להשביעה הוא מוכן להתגבר על ההגנות שלו עצמו - ולהקשיב. בכתבים אלה, פרויד איננו מתאר עדיין ריבוד של רמות המודעות של המטופלות, אלא חילופים בין חוויות מודעות משתנות, כלומר דיסוציאציה".

וזה מה שפרויד כותב אודות גילויו:

"אני מעלה אפוא את התזה, שביסוד כל מקרה היסטריה מונח אירוע אחד או כמה אירועים של התנסות מינית טרם זמנה, אירועים השייכים לשנים המוקדמות ביותר של הילדות, אבל אפשר לשחזרם בעבודת הפסיכואנליזה, למרות השנים הרבות שעברו מאז. אני סבור שזהו ממצא חשוב, בבחינת גילוי מקורות הנילוס בתחום הנוירו-פתולוגיה".

אולם, בתוך שנה כפר פרויד בתיאוריה הטראומטית של מקורות ההיסטריה. נסיגת פרויד לדעת ג'ודית לואיס הרמן נבעה מכך שהוא הלך ונעשה מוטרד מן ההשלכות החברתיות הרדיקליות של ההיפותזה שלו. המשמעות של הגילוי שלו הייתה שזוהי תופעה אנדמית שאיננה כוללת רק את חלכאי פריס, אלא גם את המשפחות הבורגניות המכובדות של וינה.

וזה היה מעבר ליכולת שלו לשאת.

לדעת ג'ודית לואיס הרמן, לנסיגת פרויד מתאוריית הפיתוי היו השלכות הרות אסון על חקר הטראומה והטיפול במטופלים פוסט טראומטיים. "במשך כמעט מאה שנה יהיו המטופלות האלה נתונות שוב לבוז והשתקה. מהריסות התאוריה הטראומטית של ההיסטריה הקים פרויד את הפסיכואנליזה. הפסיכואנליזה הייתה לחקר התהפוכות הפנימיות של הפנטזיה והתשוקה, במנותק ממשות החוויה".

פרויד כאמור מסיט את כיוון התפתחות הפסיכואנליזה מעיסוק בטראומה מינית כמקור מרכזי להתפתחות של הפרעה נפשית, אל עבר רעיון הדחף המיני והתסביך האדיפלי ככאלה המצויים במרכז התפתחות חיי הנפש.

בעקבות המאמרים שכתב וגילוייו בתחומים הללו וברעיון החלום ופשרו, הפסיכואנליזה החלה מקבלת מעמד מכובד בתוך המרחב המדעי והיא עושה לה שם בעולם. פרויד יוצא להרצאה בארה"ב, תלמידים מתקבצים סביבו למפגשים קבועים של יום רביעי, והיא הופכת להיות ממוסדת. מעמדו של פרויד כמייסד הזרם הפסיכואנליטי הפך איתן ובלתי מעורער. תלמידים שלא הסכימו עם הגישה שלו מצאו עצמם בהדרגה בחוץ.

היחסים עם שנדור פרנצי

פרנצי שהיה תלמידו הנאמן ביותר מתוודע לפרויד דרך יונג (יונג שולח מכתב לפרויד: ד"ר שטיין ומומחה נוסף לבעיות נפשיות, (ד"ר פרנצי, רוצים לבקר אצלך בוינה, וביקשו ממני לבדוק עיתוי נוח עבורך.") במכתביו הראשונים מביע פרנצי אידיאליזציה נלהבת, חיפוש אחר דמות אב, וחרדה מדחייה.

"אני אסיר תודה לך על נכונותך לקבל את פני, אף שאינני מוכר לך", כך פותח את מכתבו הראשון. בעקבות התכנית לבילוי משותף בקיץ הוא כותב: "אראה עצמי בר מזל אם אוכל לבלות רק כמה שעות בחברתך, ובשום פנים לא אהיה לטורח עליך" (1908).

פרויד ופרנצי מתיידדים כהרף עין ומכאן מתחילה ידידות עמוקה שנמשכה כרבע מאה. יחסיהם של פרויד ופרנצי התקרבו מאוד עד כי פרויד התערב עפ"י בקשתו של פרנצי בחייו האישיים, תוך שהוא מפציר בו להינשא לאישה עמה היה בקשר ולא עם ...ביתה. ולא רק זאת אלא מקיים שיחה עם אותה אישה וממליץ לה להינשא לפרנצי. כך היה באותם ימים כאשר כללי אתיקה מקצועיים עדיין לא נוסדו וחברות התערבבה עם יחסים מקצועיים.

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

מבחינה מקצועית, לאורך שנותיו כפסיכואנליטיקאי, פרנצי החל לפתח הסתייגות הולכת וגוברת מחלק מרעיונות היסוד של פרויד. בספר שהוא כותב עם עמיתו ראנק (פסיכואנליטיקאי) הוא מותח ביקורת על הגישה האינטלקטואלית פרשנית ששלטה אז בברלין, וקורא לגישה טיפולית המדגישה רגשות וחוויה ככוח המאפשר שינוי.

בהמשך הדרך פרנצי הפציר בפרויד להיפתח בפניו ובכלל. פרנצי הסתייג מהאנליזה העצמית בה הסתפק פרויד וטען בעקשנות כי רק אנליזה המתקיימת בעזרת אדם אחר יש בה כדי להתחקות אחר הלא מודע. וכך כותב פרנצי: "טרגי בעיני שאתה, אשר הענקת לעולם את הפסיכואנליזה, מתקשה, למעשה אינך יכול להפקיד את עצמך בידי מישהו" (1930).

פרויד התנגד לבקשתו להיכנס לאנליזה וטען כי פרנצי שבוי בתוך העברה אינפנטילית. הידידות ביניהם לא שורדת ובחלוף רבע מאה מגיעה לידי סיום וגורמת לפרויד ולפרנצי שברון לב.

שנים אחרונות לחייו

בשנת 1923 מתגלה לראשונה סרטן הלסת של פרויד שגורם לו סבל רב. משום היותו יהודי חייו הועמדו בסכנה בעקבות עליית הנאצים לשלטון. בשנת 1938 הצליח להגר לאנגליה בעזרת מארי בונפרטה. פרויד נהנה מהיחס החם של האנגלים. ארבעת אחיותיו של פרויד שנשארו באוסטריה נספו בשואה. באנגליה זכה פרויד למעמד מכובד ונערץ.

הגישה הפסיכואנליטית קיבלה מעמד מכובד בקרב החברה הבריטית המדעית. פרויד התכבד לחתום בספר האגודה המדעית הבריטית כשחתימתו שוכנת ליד חתימותיהם של אייזיק ניוטון וצ'ארלס דארווין.

מצב הסרטן של פרויד החמיר והוליך אותו לסדרה ארוכה של ניתוחים. רופאיו עקרו לו בהליך כירורגי חלק מעצם הלסת והשתילו לו תותבת. התותבת לא הייתה נוחה לו והוא התקשה לפתוח את פיו. לצורך כך, הוא הכניס עצם דומם לפיו על מנת ליצור חלל לתוכו יוכל להכניס את מקטרת העישון. למרות הניתוחים שעבר סרטן הלסת חזר והסבל של פרויד התגבר. בחלל הפה נוצר נמק שהעלה ריח. לבקשתו רופאו מביא למותו בהמתת חסד.

בר-לב שמעון / עו"ס פסיכותרפיסט

טיפול והדרכת אנשי מקצוע

0537226836

מארי בונפרטה עם פרויד