על אי היכולת ללמוד מהניסיון

"חיים שאין בהם חקירה, לא כדאי לו לאדם לחיותם (סוקרטס)".

שלום חברים,

מטופלת האמינה עד שהגיעה לטיפול כי חוויות הילדות שלה בצל הוריה, שהזניחו את צרכיה הרגשיים, חישלו וחיזקו אותה ואפילו עודדו את עמדתה העצמאית. בטיפול החלה בהדרגה להבין עד כמה החוויה של החסך הרגשי ערערה את תחושת הביטחון והערך העצמי שלה, באופן שהשפיע בצורה דרמטית על כל מהלך חייה. היא נדהמה לגלות שהחסך ההורי השפיע באופן דרמטי על האופן בו היא מתנהלת בעולם העבודה (אימצה לעצמה דפוסי התנהגות "גבריים", כדי לייתר את היעדרותו הכואבת של אביה בחייה), הזוגיות (הפכה תלויה בהערכתו של בן הזוג לאור החסך בתחושת הערכה מצד הוריה), וההורות (נוטה להגנת יתר על בנותיה ומעודדת את תלותן בה, לאור היעדרותם הרגשית של הוריה בחייה).

הגילויים הללו טלטלו אותה והציפו כאב עצום ממנו הייתה מנותקת. המטופלת החלה להבין באופן עמוק יותר את הנפש של הילדה שהייתה באופן שלא הבינה קודם. והבנה זו ככל שהתפתחה הציפה כאמור כאב רב שמקורו שוכן בתקופת ילדותה ושעמו לא הייתה במגע.

ככל שהטיפול נמשך, היא החלה להתחזק וההתנהלות ההורית הסימביוטית החלה דועכת, תלותה הרגשית בבן הזוג החלה לקבל פשר וגם היא התמתנה מאוד. ודפוסי ההתנהגות "הגבריים" החלו בהדרגה מאפשרים מקום גם לחלקים "נשיים".

לאורך התהליך הטיפולי המטופל "מתפרק" מהנרטיב שהחזיק בנוגע לעצמו ולעולם, ומאמץ תחתיו נרטיב חדש, מדויק ועמוק יותר. התובנות החדשות שמפתח המטופל במהלך הטיפול, שופכות אור חדש על עצמו ועל אירועים, שנדמו כחסרי משמעות או השפעה על הנפש. או כבעלות משמעות והשפעה אחרת מזו שנתפסה עד כה. בהתאם לכך, העולם הנרטיבי עובר תהליך של רה-ארגון. הידע החדש אודות עצמי והעולם מתמזג עם המערכת הקוגניטיבית רגשית ומעצב מחדש את העולם הפנימי.

אישיות שאיננה גמישה להכיל ספק, אי ודאות, תמורות ושינויים עשויה לחסום ולדחות, לעתים קרובות באורח לא מודע, חדירה של ידע חדש. וכך ידע חדש יתקשה למצוא את הדרך אל המערכת הקוגניטיבית והרגשית שלנו.

היכולת להכיל ידע חדש אודות אירועים ואודות העצמי מורכב במיוחד כאשר מדובר בנפגעי טראומה סביב היחסים המוקדמים בשל העובדה שמפאת הטראומה התהוו להן מנגנוני הגנה נוקשים כגון: דיסוציאציה, הכחשה והדחקה שנועדו לווסת את הרגשות ולמנוע את התפרקותם הנפשית ברגעי הטראומה ולאורך חייהם בעקבות ההתרחשויות הטראומטיות.

מנגנוני ההגנה שסייעו לנפש שלהם לשמור על שיווי משקל נפשי לאורך שנות חיים, בהתבסס על נרטיב שבנו, עלולים לעמוד בפני "התפרקות" תחת ההצפה הרגשית הנובעת מגילויים חדשים העלולים לשנות מהיסוד את הנרטיב שבנו או נמנעו מלהבנות כזה.

בטווח המיידי גילויים חדשים אודות הנרטיב עלולים לערער מאוד את מצבו הנפשי של המטופל, ולהתבטא בהתפרקות נפשית מחוץ לחדר הטיפול, שאיננה מדווחת למטפל. ולעתים אחרות, התפרקות זו עשויה להתרחש בתוך חדר הטיפול.

לאור הטלטלה הרגשית העזה נדרשת מידה גבוהה של תמיכה והכלה מצד המטפל. ללא תמיכה מספקת עלול התהליך הטיפולי להיטלטל ולהזדעזע במידה שעלולה להתבטא בנסיגה מהתהליך העדין של בניית האמון והביטחון במרחב הטיפולי. בהתפתחות של רה-טראומטיזציה בתוך הטיפול ונשירה מהטיפול.

ככל שהטיפול מתקדם והמטופל חש מוכל ומוחזק בתוך המרחב הטיפולי, המערכת הרגשית והקוגניטיבית של המטופלים הטראומטיים, מתרכבת ומתארגנת מחדש על יסוד התובנות החדשות שרוכש המטופל על עצמו, סביב המעורבים באירוע הטראומטי והסיטואציה הטראומטית בה היה נתון.

מבנה עומק פסיכולוגיים

לפני כחודש צפיתי בתוכנית טבע שתיארה את חייהם של איגואנות באיזשהו אי אקזוטי. ניתן היה לראות כיצד מהרגע שהאיגואנות הללו בוקעות מהביצה הן אצות במהירות לתוך הים בניסיון לחמוק מהנחשים הרבים שאורבים להם. חלקם מצליחים להגיע בבטחה אל הים. חלקם נטרפים ע"י הנחשים. כל האיגואנות הקטנות מבינות מהרגע שהן בוקעות מהביצה שעליהן להיזהר מהנחשים.

השאלה המתבקשת היא – כיצד הן יודעות זאת? הן הרי לא למדו זאת מאף אחד שהרי הן רק הגיחו אל אוויר העולם. התשובה היא שהן מצוידות בידע גנטי. אותו ידע שמצויד בו התינוק שיודע כבר מהשנייה הראשונה להפנות את פיו אל פיטמת השד כדי לינוק. וידע זה מאפשר להם כבר מהיום הראשון לזהות סכנות ולברוח מהן על מנת לשרוד.

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

בדומה לאיגואנות שמגיעות מצוידות בידע גנטי, לדעת הפסיכואנליטיקאי תומאס אוגדן, בני האדם נולדים עם "מבני עומק פסיכולוגיים". מבני עומק אלה הן הבניות המושפעות מאינסטינקט החיים ואינסטינקט המוות (עפ"י הרעיון המקורי של פרויד). לדבריו, בתחילת החיים שתי הבניות אלה המתקיימות בתוך מערכת נפשית סגורה, מעצבות את צורת ההסתכלות הקוטבית של התינוק על עצמו ועל העולם (אמו מייצגת את העולם).

בהדרגה, בתהליך של יחסים עם אימו (ועם ההורים בכלל) שמכילה אותו, התינוק משתחרר מאותה מערכת נפשית סגורה ונפתח לאינטראקציה בינאישית. ההכלה של התינוק מצד אמו (והוריו בכלל) מאפשרת לו להשתחרר בהדרגה מתפיסות קוטביות ולהכיל בתוכו תפיסות מורכבות יותר. וכך, האם שבתחילת הדרך נחווית כרעה או טובה בלבד (העמדה הסכיזואידית פרנואידית אליבא דקליין), מתחילה להיתפס כדמות מורכבת, שכוללת היבטים רעים וטובים (העמדה הדפרסיבית).

לעומת זאת, תינוק שלא חווה יחסים מכילים, נשאר שבוי בתוך אותה מערכת תוך נפשית סגורה, שהנה בעלת מאפיינים קוטביים של טוב או רע. וכך, בחיים הבוגרים אדם זה יהיה לעולם שבוי בתוך סכמות חשיבה אלה, לא יהיה פתוח לקבל אינפוט מהסביבה העוינת ולכן לא יוכל ללמוד מהניסיון.

בטיפול אני פוגש אנשים רבים שמאמינים שעליהם להימנע מלסמוך על בני אדם אחרים, שמא יוליכו אותם שולל או לכל הפחות יגרמו להם לאכזבה נוספת. דרך החיים שהם בוחרים מושתתת על הרעיון של:

"אם אין אני לי מי לי"?, "יצר האדם רע מנעוריו", "אדם לאדם זאב".

על כן, אנשים אלה יחפשו את הדרך להתארגן תחת אותם מבני עומק פסיכולוגיים.

לדעת אוגדן, בני אדם שלא חוו מערכת יחסים מכילה בתהליך התפתחותם או במהלך טיפול, שבויים בתוך מבני עומק פסיכולוגיים אלה, ועל כן הם אינם מאפשרים לידע חדש לתפוס מקום בתודעה שלהם. הם לא יאפשרו לידע חדש אודות עצמם ואודות בני אדם אחרים, למצוא מקום בתוך נפשם היות וידע זה איננו עולה בקנה אחד עם אותם מבני עומק פסיכולוגיים. ובשדה הטיפולי, הם לא יעברו את אותו ערעור פסיכולוגי בעקבות מפגש עם תפיסה חדשה, ללא מערכת יחסים חמה ומכילה מצד המטפל.

ניסיון חיים בו בני אדם רבים נוהגים להתהדר בו איננו תלוי במספר השנים שאדם חי, או במצבי חיים רבים אתם התמודד, אלא ביכולתו המנטלית והגמישה של האדם לאפשר לידע חדש אודות עצמו ואודות העולם, לפנות מקום בתודעה שלו, לאפשר לידע החדש לטלטל את הידע הקודם ואולי אף לסלקו, לאפשר לערעור הפסיכולוגי להתקיים במהלך תהליך רכישת הידע, ובכך לאפשר לתודעה להתעצב מחדש. והרבה מזה תלוי במידה רבה במידה שבה האדם הפנים בתוכו חוויה מכילה.

בר-לב שמעון/עו"ס פסיכותרפיסט

טיפול והדרכת אנשי מקצוע

0537226836