"התמוטטותה של הרגשת הערך העצמי אצל אנשים "גרנדיוזיים" מראה בבהירות כיצד הערך העצמי שלהם תלוי באוויר כמו כדור פורח. הכדור הפורח מתרומם אמנם לגבהים כשהרוח טובה, אך לפתע הוא ננקב – ועכשיו הוא מונח על האדמה כמו מטלית קטנטנה, כי לא התפתחה תשתית של עצמיות שתספק יציבות לכשתדרש (אליס מילר, מתוך: הדרמה של הילד המחונן)."
שלום חברים,
האם יכול להיות שאמביציות ומוטיבציות גבוהות עלולות להוביל ל... הרס? מה ההבדל בין מוטיבציה ואמביציה "גבוהות מדי" למוטיבציות ואמביציות "בריאות"? מה עומד ביסודן של מוטיבציות ואמביציות גבוהות מדי אלה? ומדוע אין באפשרותן להביא לרווחה הנפשית המיוחלת אף אם הן מתממשות?
מוטיבציה להתפתחות ומימוש עצמי זה דבר נפלא.
מי מאתנו איננו שואף לממש את עצמו?
מהרגע שאנו עומדים על דעתנו אנו לומדים שהחברה בה אנו חיים מעריכה מאוד יכולות, כישורים וידע. שהחברה מעריכה מאוד הצלחה ומתגמלת מאוד על כך.
בבית הספר אנו לומדים כמה חשוב שנממש את הפוטנציאל הגלום בנו – עד שסוגיה זו הפכה זה כבר לקלישאה שחוקה.
הביטחון העצמי ותחושת הערך שלנו, שלהם השפעה כה גדולה על איכות החיים שלנו, מושפעים במידה עמוקה מהערכת הסביבה והחברה בה אנו חיים.
וככל שאנו גדלים אנו לומדים שהמימוש העצמי נתפס כפסגת המימוש של החיים עצמם ודרך המלך אל האושר.
המסר המגיע מצד סוכני החיברות השונים אודות חשיבות המימוש העצמי והשאיפה להצלחה מחלחל לתוכנו מגיל קטן. לאורך מסע החיים, אנו מטמיעים היטב את המסר לפיו המוטיבציות והאמביציות שלנו הן המפתח לרכישת ידע, לפיתוח כישורים ומיומנויות שיביאו אותנו להתפתחות מקצועית, לסיפוק אישי, לשגשוג כלכלי, לטיפוס בסולם החברתי ולהשפעה חברתית.
ויש להוסיף, שמקורן של המוטיבציות והאמביציות איננו מגיע רק מבחוץ, אלא הן גם ביטוי לדחף פנימי להתפתחות אישית ולמימוש מטרות, שאיפות ואידיאלים. שהרי אלה, לאורך מסע החיים, מעניקים לחיינו מלבד תחושת סיפוק וערך גם עומק בדמות מצע לכינונה של משמעות אישית.
לאור חשיבותן של המוטיבציות והאמביציות האישיות מבחינה חברתית, הפיקוח החברתי סביב התפתחותן הנו די מהודק ומוקפד. כך שכאשר ישנה בעיה במוטיבציה ובאמביציה להצלחה במסגרות החינוך, סוכני החיברות (המבוגרים האחראים - הורים, גננות, צוות חינוכי) יבקשו לאבחן את המקור לכך ויחפשו את הפתרונות האפשריים.
אלא שהפיקוח החברתי והקשב הסביבתי סביב המוטיבציה והאמביציה נוטים להיות מופנים למצבים בהן הן נעדרות, או שאינן רוחשות והומות במידה מספקת. מה שעלול לגזור את דינו של ילד נטול מוטיבציה ואמביציה לעתיד אפור וקודר.
לעומת זאת, הקשב החברתי והסביבתי איננו עוסק כלל בבעיות המאופיינות בקיומם של מינונים מוגברים של אמביציה ומוטיבציה להצלחה ולמימוש עצמי.
ובמילים אחרות, הפיקוח החברתי והקשב הסביבתי אינם עוסקים כלל במוטיבציה ואמביציה נרקיסיסטית, שלהן עלולה להיות השפעה שלילית עד הרסנית על הפרט.
ובנושא זה עוסק המאמר להלן.
מוטיבציה ואמביציה נרקיסיסטית
המוטיבציה והאמביציה הנרקיסיסטית נושאות מאפיינים ייחודיים. בעוד שמוטיבציה ואמביציה "בריאות" מונחות על מצע נפשי אותנטי, ומחוברות לרצון חופשי ולמהות הפנימית, המוטיבציה והאמביציה הנרקיסיסטית יושבות על תחושת חוסר ערך, חוסר אונים, מבוכה, בושה והשפלה שנוצרו בשלבים מוקדמים של ההתפתחות והן חותרות לממש שאיפות שמקורן בעצמי הכוזב.
כפי שציינתי במאמר העוסק בעצמי הכוזב, הקשב ותשומת הלב של הפרט בתהליך התפתחותו מופנים החוצה בניסיון לזהות מהן ההתנהגויות אשר עשויות לזכות אותו בתגמול חיובי. וחיבור זה החוצה איננו מאפשר את המרחב הנדרש ליצירת רצון חופשי המחובר למהות הפנימית.
ובשל היותן של המוטיבציה והאמביציה הנרקיסיסטית מבנים נפשיים שנוצרו בעת חירום בעצמי הכוזב, עוצמת השפעתן על הנפש הנה עזה ויוקדת.
תחת השפעתן העזה כמעט כל תשומת הלב, הקשב, הכוחות והאנרגיה הנפשית מתועלות אל עבר הפנטזיה אודות מימושן של שאיפות, מטרות ומשאלות גרנדיוזיות.
המוטיבציה והאמביציה הנרקיסיסטית לא רק מזינות פנטזיה גרנדיוזית אלא גם מונעות מפנטזיה תוססת זו, בדמות איסוף תהילה ושלל התפעלויות והשתאויות מצד הסביבה, נוכח הכישורים, המיומנויות, הכוח, הכסף, המעמד, התבונה, הידע והיכולות הפנטסטיות של הסובייקט. הן מונעות וניזונות מדמיון פורה השואף להפוך את האדם למושא התפעלות, הערצה וקנאה של הסביבה.
אלא שתחת השפעתה של האמביציה הנרקיסיסטית השואפת להישגים גרנדיוזיים, במטרה לאזן את החוויה הנפשית הארכאית, שאיננה יודעת מנוח, המציאות האובייקטיבית מתקהה תחת אור הנגוהות של הפנטזיה הנרקיסיסטית, ושלל ההיבטים האפורים של החיים, נוטים להידחק אל קרן זווית ולסבול מהזנחה או מסיכונים מיותרים.
"חזרתי הביתה מהופעה, נשכבתי ולא הצלחתי לזוז. ידעתי שמשהו לא בסדר קורה, זה לא היה כאב רגיל. לא יכולתי לעמוד בתור למיון כי הייתי בצרחות, ואחר כך האחות שם צעקה עליי, 'איך אני אקח ממך בדיקות?', וצעקתי שאני לא יכולה... הבנתי שאני יכולה לקחת מצלמה וליצור נרטיב של התבוננות בתוך כאב פיזי, שנמצא בחיים שנראים הכי זוהרים מבחוץ" (הזמרת והיוצרת - קרן פלס)".
השתקעות בפנטזיות גרנדיוזיות של הצלחה ובחתירה נמרצת למימושה עלולה להביא להיעדר פניות פיזית ורגשית של הורים לילדיהם, להתנהגות מהונדסת המוכתבת עפ"י שיקולי תדמית ולמעשה לשעבוד העצמי לטובת הדימוי המהונדס, להתנהגות אגוצנטרית ולקהות רגשית כלפי אחרים, להתנהגות מרפקנית ודורסנית ולעימותים בינאישיים, לנטייה להשקעות כלכליות בעלות סיכון גבוה, לניהול רמת חיים גבוהה ביחס ליכולת הכלכלית המעשית באופן העלול להביא לקריסה הדרגתית של המצב הכלכלי המשפחתי, לתשישות פיזית ולטרדות ומתחים נפשיים וכדו'.
הסיכונים הכלכליים המוגזמים, ההתחייבויות הכלכליות הגדולות, המתחים הנפשיים, ההזנחה של הבריאות האישית - או לחילופין ההקפדה היתרה והעיסוק הכפייתי בגוף ובנראות וההזנחה הרגשית של הורים את ילדיהם, הפגיעה ביחסים בינאישיים וכו' לאורך זמן מתחילה לתת את אותותיה.
והמחירים עלולים להיות כבדים.
לעתים קרובות, מחירים אלה עלולים להתברר רק במרחק של שנים ארוכות כשהמציאות כבר איננה הפיכה.
הבעיה המטרידה היא שהצורך העז של הנוטים למוטיבציות ואמביציות נרקיסיסטיות להראות כלפי חוץ הצלחה גרנדיוזית, הנה בגדר של משאלה כה עזה, עד שהיא חוסמת את היכולת לראות כל מה שאיננו רלוונטי למימוש המשאלה.
על כן, רק כאשר תתפתח פניות להתבוננות בעולם הפנימי ניתן יהיה לקחת בעלות ואחריות על ההזנחה, הסיכונים ועל של המחירים הנלווים להתנהגות הנתונה תחת השפעתן של אמביציה ומוטיבציה נרקיסיסטית.
אלא שזה עלול להיות מאוחר מדי...
תפיסת מציאות לקויה – הערכת יתר של היכולות
הנוטים למוטיבציה ואמביציה נרקיסיסטית נוטים להערכת יתר של יכולותיהם ביחס לאתגרים עמם עליהם להתמודד. פער זה בין הערכת היכולת, המיומנויות והידע ביחס למורכבות האתגר מולו הם עומדים, הכרוך במימוש השאיפות והמטרות הגרנדיוזיות, הנו ביטוי לתפיסת מציאות לקויה, שאיננה מאפשרת מפגש מותאם בין אתגר ליכולת, באופן העלול להביא לכישלונות חמורים ולקריסה בתחושת הערך והביטחון הבסיסית.
התשתית הנפשית עליה מונחת הערכת יתר
"הילד הפנימי" השוכן בתוך נפשו של האדם הבוגר, שחש לאורך שנות חייו המוקדמות תחושת כישלון, חוסר אונים, חוסר ערך, בושה, מבוכה והשפלה, מפאת מכאובי נפש אלה, אותם הוא לא יכול היה לשאת, ועמם לא יכול היה להיות במגע, נדרש לכונן בתוכו תפיסה עצמית גרנדיוזית, שתכליתה הגעה למעין איזון נפשי המבוסס על תחושת אונים, ביטחון, ערך, תחושת קיימות ושייכות.
לכן את הליקוי בבוחן המציאות ביחס לעצמי ולמציאות הסובבת, המתבטא בהערכת יתר של הכוחות, הידע והמיומנויות ביחס לאתגרים, ניתן לראות כחלק ממבנה הגנתי שנועד בעצם לחפות על תחושת... חוסר ערך וחוסר אונים שמקורה בעבר בילדות המוקדמת.
דיכאון - ריקנות
אלא שגם מימוש מוצלח של שאיפות ומטרות גרנדיוזיות אין בו כדי באמת להביא לשקט נפשי ולאיזון פנימי. תחושת הריקנות העמוקה העומדת ביסודן של המוטיבציה והאמביציה הנרקיסיסטית איננה שובעת מהערצת הסביבה.
בספרה "הדרמה של הילד המחונן" כותבת הפסיכואנליטיקאית אליס מילר כך:
"למשל שחקן, הנוחל הצלחה רבה, עשוי לנוכח הקהל הנלהב להרגיש את עצמו אליל כל יכול. אף על פי כן עלולים למחרת בבוקר לעלות רגשות של ריקנות, חוסר משמעות ואפילו בושה וכעס. זאת כאשר האושר מאמש אינו מושרש במעשה היוצר של המשחק ושל ההבעה, אלא נובע בעיקר מהסיפוק התחליפי של הצרכים הקדומים לקבלת הד, השתקפות, התבוננות והבנה. אם היצירתיות שלו משוחררת יחסית מתלות בסוג זה של צרכים, הרי שלמחרת לא ירגיש השחקן שלנו שום דיכאון, אלא ירגיש מלא חיוניות ויעסוק כבר בתכנים אחרים. ואילו אם ההצלחה מאמש נועדה לשמש הכחשה של תסכולי הילדות, הרי שכמו כל תחליף אחר, היא מביאה מרגוע רגעי בלבד. סיפוק ממשי לא יתקבל, שכן המועד המכריע לקבלתו הוחמץ, ואין להשיבו".
דרך הנובלה ספרותית מותו של איוואן איליץ', הנחשבת לאחת מיצירות המופת של ספרות העולם, עסק הסופר הרוסי טולסטוי בבעיית כינונה של משמעות בחיים ובהיעדרה של אמונה בנוכחות אלוהית.
גיבור הנובלה איוואן איליץ' היה בעל משפחה ונמנה על המעמד החברתי האריסטוקרטי מתוקף היותו שופט שאגב היה מוערך מאוד חווה חיים מוצלחים וממומשים. באחד הימים איוואן חווה תאונה קטנה שגרמה לו לחבלה שהלכה והחריפה עד שהעמידה את חייו לפני סיום. כשהוא על ערש דווי, זעק לפתע זעקה איומה שנמשכה שלושה ימים.
הוא לא זעק בשל הכאבים האיומים שפקדו אותו, ואף לא בשל הצער נוכח מותו הקרב, אלא בשל ההכרה המצמיתה כי חי חיים נטולי משמעות, הוא נחרד מהמחשבה שהמשמעות של חייו הושתתה על הצלחות והנאות.
כשהוא שוכב על מיטתו ובנו אוחז בידו לפתע פקח את עיניו וראה את בנו ואשתו בצער כבד. רק בעקבות בכיים וצערם של בנו ואשתו, נתחוור לו כי כואב להם ולבו יצא אליהם. או אז הבין כי המשמעות של חייו איננה מושתתת על הצלחתו, מעמדו והתהילה אליה היה משועבד - אלא על רגשותיו כלפי משפחתו.
וברגע זה של הארה יכול היה לשחרר את עצמו ולמות.
בר-לב שמעון עו"ס פסיכותרפיסט
טיפול והדרכת אנשי מקצוע
0537226836
קוראים יקרים, מקווה שמצאתם את המאמר מעניין ומפרה את החשיבה. מזכיר שישנה אפשרות להירשם כחברים בבלוג - ההרשמה הנה חינמית ואיננה מחייבת בדבר. מוזמנים לשתף אותו עם חברים ועמיתים. אודה על סימון לייק למאמר - כך אני יכול לדעת כיצד חוויתם אותו. ולסיום, מזכיר שאתם מוזמנים להתייחס ולהגיב דרך הבלוג - חיסיון מובטח.
Comentarios