יחסים סדו-מזוכיסטיים

"האם יתכן שבאדם, פרט לתשוקה הטבועה בו מלידה לחופש, מקנן גם רצון לכניעה?...מהו הדבר המעורר באדם תאוות כוח שאיננה יודעת שובעה? האם הוא נובע מכוח חיות רב, או שמא זוהי חולשה בסיסית וחוסר יכולת לחוות את החיים מתוך ספונטאניות ואהבה (אריך פרום, מתוך: "מנוס מחופש")?".

שלום חברים,

מערכת יחסים סדו-מזוכיסטית מאגדת בתוכה שני בני אדם פצועים וכואבים נפשית, בה הזיכרונות הנפשיים הטראומטיים שלהם, מתנקזים לתוך דינאמיקה פתולוגית, ומעצבים יחסים של מכניע מוכנע, שולט נשלט ומשפיל מושפל. שני בני אדם המקיימים זוגיות רוויה בפחד עמוק מאינטימיות רגשית וכמיהה בו זמנית מצדם לאינטימיות רגשית. ביחסים אלה יש גילויים הדדיים של שנאה, זעם, סלידה ותיעוב, ומשאלה מתמדת ולא בהכרח מודעת לפרידה מבן/ת הזוג לצד כמיהה לקשר ופחד גדול מפרידה.

במערכת יחסים זו הסדיסט עושה מאמץ נחוש ועקבי לשלוט בתודעה של בן/ת הזוג ע"י השפלתו המתמדת והפחתת ערכו. המזוכיסט מתנגד התנגדות רפה לניסיון לשלוט בו ולהשפיל אותו, וכמו נוהה אחרי הסבל שחווה, תוך שהוא מאמץ לתוכו את המוטיבים שליליים, המושלכים לתוכו ללא הרף מצדו של בן הזוג הסדיסט, הנקלטים על קרקע נפשית רוויה בשנאה עצמית.

המזוכיסט נוהה אחר הסבל לאור היותו מקושר ליחס רגשי, בשלב היחסים המוקדמים בהם חמלה ויחס רגשי היו מתקיימים רק בשעה של סבל ומצוקה. הסבל שהוא חווה ביחסים ניזון ויונק מכאב נפשי ארכאי ממנו הוא מנותק, משנאה עצמית שנובעת מהיעדר הפנמה של אובייקט אוהב ורגשות אשם כלפי אובייקט אהוב על שום השנאה העזה כלפיו. קיומו של הסבל נחווה על ידו כגזירת גורל בלתי נמנעת. לאורך זמן, הסבל הופך למהות נפשית התמכרותית.

"המאוויים המזוכיסטיים באים עפ"י רוב לידי ביטוי ברגשי נחיתות, בחוסר אונים ובהרגשה של חוסר חשיבות... (אריך פרום, מתוך: "מנוס מחופש")".

הסדיסט מפקיד בתוך המזוכיסט דרך הקשר שמכונן עמו את השנאה העצמית שלו, ממנה כמו המזוכיסט גם הוא מנותק. הפחתת הערך לאורך זמן מזהמת את נפשו, ורגישותו מתקהה ככל שיחסים אלה נמשכים, מה שעלול להביא להסלמה של הדינאמיקה הסדו-מזוכיסטית.

המשאלה הלא מודעת של השניים היא להמשיך ולהיות במגע עם השנאה העצמית המפוצלת שלהם, במטרה להביא לצירופה של זו לעצמי הגרעיני, המבקש לאגד אליו חזרה את מכלול מרכיביו הנפשיים שהתפזרו לכל עבר.

"עפ"י רוב, אנשים אלה (המזוכיסטיים) מגלים תלות ניכרת בכוחות שמעבר להם, באנשים אחרים, במוסדות או בטבע. הם נוטים שלא לעמוד על זכויותיהם, שלא לנהוג כאוות נפשם, אלא להיכנע לפקודות הממשיות או המדומות של כוחות חיצוניים אלה (אריך פרום, מתוך: "מנוס מחופש")".

המזוכיסט יחזיק את התלות בקשר תוך שיעשה זאת גם עבור הסדיסט שיכחיש את קיומה, שהרי זה עומד ביסוד היחס הסדיסטי המשפיל.

"תלותו של המזוכיסט היא גלויה, אך לגבי הסדיסט היינו מצפים לתופעה הפוכה. הוא נראה כה חזק ושתלטן, והאדם הנתון למרותו כה חלש וכנוע, שקשה לחשוב על החזק כתלוי בחלש. עם זאת, ניתוח מדוקדק מראה שהדבר נכון. הסדיסט זקוק לאדם שהוא שולט בו, הוא זקוק לו נואשות, מאחר שתחושת הכוח שלו תלויה בשליטתו במישהו (אריך פרום, מתוך: "מנוס מחופש")".

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

הסדיסט שונא את תלותו ונזקקותו ושואף לבלוע לתוכו את המזוכיסט בתקווה לחוות תחושת ביטחון ושליטה. החוויה הטראומטית שנצרבה בתוכו ביחסי ההתקשרות המוקדמים כאשר האובייקט הפנה עורף לצרכיו, היא של בושה, השפלה ועלבון שהמיטו עליו חורבן נפשי וחוללו בתוכו זעם אדיר. הזדהותו עם האובייקט התוקפן מובילה אותו עתה בחייו הבוגרים להפקיד את התלות שהייתה מוקד הסבל שלו, בתוך נפשו של מישהו אחר, כך יוכל להמשיך ולקיים מגע עם תוכן נפשי ששייך לו, ובו בזמן ימגר כביכול את החרדה והכאב מעצם הנפרדות.

אריך פרום מתאר שלושה סוגים של נטיות סדיסטיות בעלות קשר הדוק ביניהן:

1. "לגרום לזולת להיות תלוי בך ולשלוט בו שליטה ללא מיצרים, ובכך להפוך אותו למכשיר הנתון בידך כחומר ביד היוצר".

2. לא רק לשלוט בזולת אלא גם "לנצל את הזולת, להשתמש בו, לגנוב ממנו, להציגו ככלי ריק ולנצל כל חלקה טובה באישיותו".

3. "לגרום סבל לזולת או לחזות בסבלו".

מערכת יחסים זו מושתת על תלות עמוקה והדדית. התלות ההדדית של השניים היא בשירות ההתמזגות לתוך מבנה של עצמי משותף, למטרת קשר עם חלקי עצמי מפוצלים ומיגור הנפרדות והבדידות המאיימות, מעוררות החרדה והכואבות.

הסדיסט עד כמה מוזר שזה נשמע מחזיק ביכולות אמפתיות מפותחות. הוא מזהה את האיווי של המזוכיסט לאהבה, לכניעה ולהתמזגות ומתביית עליו. ביחסים המיניים הוא בעל יכולת להחזיק פיתוי ללא מימוש לאורך זמן. מטרתו להקצין את הריגוש וכך להגביר את תחושת השליטה והכיבוש. ההתנגדות והסבל מצד המזוכיסט מגבירה את הריגוש שלו.

"המאוויים המזוכיסטיים והסדיסטיים כאחד נוטים לעזור ליחיד למצוא מפלט מרגשות בדידות וחוסר אונים קשים מנשוא (אריך פרום, מתוך: "מנוס מחופש")".

"במצבים בהם ההורים אינם מעניקים הכרה, נעדרים רגשית, או שישנה היעדרות של הנאה הדדית של הורה-ילד, על הילד נכפה הצורך לברוח להנעה סאדו-מזוכיסטית במאמץ להכחיש את האובדן ולהישען על תחושת עצמי נכשלת (Bach )".

כאשר נוצרת נפרדות טרם זמנה הילד מתוודע לאחרות של אמו ולקיומו הסובייקטיבי הנפרד, ללא שחש שיש לו את הביטחון לו הוא זקוק כדי לעמוד מול העולם המורכב והמאיים לבדו. ללא שמיצה חוויה של יחסי אובייקט אוהבת ועוטפת, מגוננת ומכילה. ללא שהתאפשרה הפנמה של אובייקט מגונן, אוהב, עוטף ומגונן. תחת זאת, התמסדה לה חוויה נפשית של נטישה ממוטטת, מצמיתה שלא ניתן היה ניתן לחשוב אותה. שאמנם קרתה אך שלא ניתן היה כלשונו של ויניקוט לחוות אותה. ולכן היא נותרה מפוצלת מהתודעה וכאילו השתמרה בצורתה המקורית.

"הפרברסיה היא התארגנות הגנתית באמצעות פיצול, החצנה וארוטיזציה כפייתית כנגד סיטואציה נפשית מוקדמת אלימה, ממוטטת, בלתי נסבלת ומצמיתה... "במנגנון הגנה זה, האורגניזם מוותר על חלק מעצמו, על שלמות גופו כדי לשרוד ולהציל את חייו. כך השממית משאירה לטורפיה את זנבה המפרפר ובכך מצילה עצמה (עפרה אשל)".

הפניית העורף שחווה המזוכיסט ביחסי ההתקשרות המוקדמים שחוללו בתוכו זעם כלפי אובייקט אהוב, מעוררים בו רגש אשמה חריף. מכוח יחסי אובייקט ששילבו ביקורת חריפה, הפחתת ערך וענישה ליחס רגשי וגילויים של אכפתיות וחמלה, נוצרה התניה בין גילויים של התנהגות תוקפנית או דוחה ליחס רגשי המבטא אכפתיות ואהבה. האיווי והכמיהה ליחס רגשי עשויים להשתחזר ביחסים זוגיים עם הסדיסט אשר משהה את גילויי האהבה וההערכה שלו לאורך הקשר הזוגי. השהיית גילויי האהבה הם אמצעי בשירות תחזוק האיווי של המזוכיסט על מנת לשלוט בו.

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

המזוכיסט, על מנת שיתאפשר לו להיבלע בתוך הרצון של הסדיסט, הסובייקטיביות שהנה אבן הפינה הנפשית המתהווה בתהליך הנפרדות, הופכת אבן נגף מפני המשאלה להתמזג, מפני האפשרות למוסס את העצמי של המזוכיסט בתוך העצמי של הסדיסט. על כן, היא חייבת להיות מנוטרלת ומופרדת ממבנה העצמי. הוויתור על הרצון מצד המזוכיסט הוא הביטוי האולטימטיבי של הכניעה.

ברם, לצד הכניעה והוויתור על הרצון רוחשת לה תמיד מתחת לפני השטח ולעתים מעל פני השטח, לעתים בשקט ולעתים ברעש גדול, התנגדות לוויתור על הרצון העצמי. הכניעה והוויתור של המזוכיסט על הרצון לעולם לא יתממשו באופן קבוע, היות שהחלקים הבריאים של העצמי שלו יתבעו עליו בעלות בחזרה.

הסדיסט שותף פעיל ומלא בתהליך זה של השלת הסובייקטיביות של המזוכיסט שביסודה עומד הרצון האישי, והוא עושה זאת באמצעות נטרול הרצון שלו והשליטה בו. כך ע"י בליעה והיבלעות מתמזגים השניים ומעמעמים את החרדה, חוסר האונים, הכאב והבדידות מפני הנפרדות.

המזוכיסט, להבדיל מהדיכאוני, חווה רגעים של אכפתיות וחמלה ביחסי האובייקט המוקדמים שלו, לכן הוא לא איבד תקווה להיות אהוב. את התקווה להיות אהוב הוא יחפש לממש במערכת יחסיו עם הסדיסט. תקווה זו לעולם לא תתממש.

באמצעות מערכת היחסים סדו-מזוכיסטית מחצינים הסדיסט והמזוכיסט פגיעות נפשיות מפוצלות, הקבורות תחת שכבות נפשיות רבות בעצמי שלהם. הפגיעות הנפשיות שפוצלו מהתודעה, שנותרו מדממות, מבקשות בחיים הבוגרים מגע עם קיומן, איחוי, ואיחוד שלהן לתוך מבנה עצמי גרעיני באמצעות מערכת היחסים הזוגית.

המשאלה להתמזג נועדה לעמעם ואולי אף למגר חרדות מוקדמות, ולאחות שברים נפשיים, שנוצרו ביחסי ההתקשרות המוקדמים. סופן של מערכות יחסים אלה לקרוס קריסה גדולה, תוך שלאורך הדרך הן אוספות סבל רב ופגיעות נפשיות נוספות.

בר-לב שמעון / עו"ס פסיכותרפיסט

טיפול והדרכת אנשי מקצוע

קוראים יקרים, מקווה שמצאתם את המאמר מעניין ומפרה את החשיבה. מזכיר שישנה אפשרות להירשם כחברים בבלוג - ההרשמה הנה חינמית ואיננה מחייבת בדבר. מוזמנים לשתף אותו עם חברים ועמיתים. אודה על סימון לייק למאמר - כך אני יכול לדעת כיצד חוויתם אותו. ולסיום, מזכיר שאתם מוזמנים להתייחס ולהגיב דרך הבלוג - חיסיון מובטח.