"גרעין חווית הטראומה הוא הנישול מכוח והניתוק מן הזולת, ולכן ההחלמה מבוססת על העצמה ועל יצירת קשרים חדשים (ג'ודית לואיס הרמן, מתוך: טראומה והחלמה)".
שלום חברים,
האם המטופלים שלכם רגישים מאוד לדחייה, לביקורת?
האם הם בוחנים ללא הרף את מידת המחויבות שלכם כלפיהם?
האם אתם מרגישים שלא משנה כמה אתם מושקעים בהם אתם לא מצליחים עדיין לרכוש את אמונם בכם?
האם הם נוטים לתלות גדולה או לחילופין, האם הם נמנעים מלהתמסר רגשית לטיפול?
האם הם מחזיקים את הקלפים צמוד לחזה ונוטים לסגירות רגשית, או דווקא כאלה שמפגינים פתיחות גדולה מאוד כבר בשלב מוקדם של הטיפול?
האם הם מוסרים מידע מזעזע אודות החוויות שחוו ללא שהם מנידים עפעף, או דווקא מוצפים רגשית ומתקשים לווסת את רגשותיהם?
האם הם מבטאים לעתים קרובות תחושת אכזבה עמוקה מכם?
האם הם נוטים לעשות לכם אידיאליזציה?
האם הם מבטאים שנאה עצמית?
האם הם מבטאים ייאוש, תסכול, אכזבה וזעם ביחסיהם עם אחרים?
האם הם סובלים מהפרעת אכילה?
האם יש להם חורים גדולים בזיכרון הילדות?
אם התשובות לחלק מהשאלות הללו הנן חיוביות, יתכן והמטופלים שלכם סובלים מטראומה מורכבת.
אם התשובות לחלק מהשאלות הללו הנן חיוביות, יתכן והמטופלים שלכם סובלים מטראומה מורכבת.
טראומה מורכבת
ג'ודית לואיס הרמן טבעה את המונח טראומה מורכבת בספרה "טראומה והחלמה". מונח אבחנתי זה, שעדיין לא נכנס לDSM, כולל לדבריה את שלושת ההפרעות הנפשיות להלן: הפרעת סומטיזציה, הפרעת אישיות גבולית והפרעות דיסוציאטיביות. לכל ההפרעות הללו מקור אטיולוגי משותף: פגיעה מוקדמת וממושכת (פגיעה מינית, הזנחה, שבי, אלימות והתעללות פיזית ו/או נפשית).
בנוגע להפרעת אישיות גבולית, טוענת הרמן כי זהו כינוי גנאי לאנשים שעברו טראומות מורכבות. היא מתארת כיצד אנשי מקצוע טיפולי נוטים ללגלג על הסובלים מאבחנה זו, ונמנעים מלהיכנס למחויבות טיפולית עם מטופלים הסובלים ממנה. יש שמלגלגים על כך שהפרעה זו מאופיינת בהיעדר יציבות עד כי הדבר היציב היחידי המאפיין את מצבם הנפשי הוא היעדר יציבותם.
התסמינים האופייניים לטראומה מורכבת כוללים:
מיניות כפייתית, שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים, אמנזיה ביחס לאירועים טראומטיים, רגשות בושה, אשמה והאשמה עצמית, אובדנות, הרגשת חוסר ישע, קרבנות חוזרת, הרגשת חוסר ערך קשה, קשיים ניכרים בתחום הוויסות הרגשי, (קשיים ניכרים בוויסות רגשות דחייה, עלבון, כעס ושנאה עצמית עד לכדי פגיעה עצמית וניסיונות אובדניים) קשיים ניכרים בתחום היחסים הבינאישיים (חיפוש אחר מושיע, בידוד והסתגרות, זעם מתפרץ, חרדת נטישה, שיבוש ביחסים אינטימיים), הזדהות עם התוקפן, בעיות חמורות בזהות העצמית, דיכאון, חרדה, הפרעות סומטיות ללא מקור פיזיולוגי, דיסוציאטיביות ועוד.
הפרעת אכילה - לדעת ד"ר ענת גור, הטראומה המינית כוללת גם הפרעת אכילה. לדעתה הפרעה זו הנה סימפטום אחד אופייני מתוך קשת הסימפטומים של פגיעות מיניות בילדות. היא מצרה על כך שהטיפול בהפרעת אכילה מצטמצם לתסמין אחד. לדעתה, כשמטפלים במטופלות הסובלות מהפרעות אכילה, אין להתמקד בהפרעת האכילה ולבודד אותה ממערכת התסמינים הכוללת. לצד זה, היא מבטאת הסתייגות עמוקה מטיפולים כפייתיים וחודרניים, שמשחזרים את הדינמיקה הטראומטית בגינה התפתחה הפרעת האכילה. טיפולים אלה אמנם נועדו להציל את הגוף, אך מתעלמים מהנפש שמצויה בתוך הגוף.
היום יודעים שילדים שעברו טראומה מפתחים פגיעה בתחום ההתפתחות התקינה של המח, המאופיינת בין היתר בפעילות יתר של המערכת הלימבית, תוך צמצום פעילותו של הקורטקס הקדם מצחי. הפגיעות הללו המקבלות ביטוי פיזיולוגי, מפריעות ליכולת החשיבה והוויסות הרגשי.
פגיעה בהתקשרות - מטופלים נפגעי טראומה מורכבת נושאים עמם פגיעה משמעותית ביחסי ההתקשרות. הפגיעה ביחסי ההתקשרות משבשת לחלוטין את כל מהלך ההתפתחות של התפיסה העצמית והזהות העצמית, תפיסת האחרים ואת העצמי ביחסים עם אחרים ובעולם בכלל.
היכולת שלהם לתת אמון בבני אדם מתרסקת בעקבות הפגיעה. את הפגיעה העמוקה ביחסי ההתקשרות הטומנים בחובם פגיעה ביכולת לתת אמון לצד חשש עמוק ומתמיד מפני פגיעה נוספת, הם עשויים להביא למרחב הטיפולי כבר מהרגע הראשון של יצירת הקשר עמם.
על מנת להימנע מרה-טראומטיזציה הם יעשו מאמץ ככל שהם יכולים כבר בשיחת הטלפון הראשונית לתהות על קנקנך באמצעות אינטונציית הקול שלך, אופי ההקשבה שלך, הסבלנות ומרחב ההכלה שלך, מידת היותך מאפשר ומידת הביטחון והקרבה הרגשית שהם מדמיינים שהם יחוו ביחסיהם הטיפוליים אתך.
הרמן טוענת כי "המטופל (הסובל מטראומה) בודק בשבע עיניים כל מילה ומחווה של התרפיסט, בניסיון להתגונן מפני תגובות עוינות צפויות".
ההגעה לטיפול של מטופלים נפגעי טראומה מורכבת ביחסי ההתקשרות, חותרת כנגד ההגנות שנוצרו מכוח אכזבתם הקשה מהיחסים עם האחראים שטיפלו בהם ולמעשה פגעו בהם.
לנוכח הפגיעה ביחסי האמון הבסיסי, רבים מקרב המטופלים הללו ויתרו על האפשרות להסתייע בזולת כשהם נמצאים במצוקה, והם נוטים להישען על כוחותיהם בלבד.
מטופל אחד אמר לי בתחילתו של תהליך טיפולי: "אני שונא לבוא אליך כי אני מרגיש חלש". כששאלתי אותו מדוע הוא מרגיש חלש, הוא ענה שכל חייו למד להיות אדם חזק שתומך באחרים, והנה לראשונה הוא חווה חוויה שהוא עצמו נזקק לאחר ונתמך על ידו.
עניתי לאותו מטופל כי היכולת שלנו כבני אדם להרשות לעצמנו להסתייע באחרים איננה שוללת את הכוח הקיים בנו אלא משלימה אותה. הוא הביט לתוך עיניי וחשתי היטב במבטו עוד בטרם השיב לדבריי, כי הוא מעצב מחדש את עמדתו סביב סוגיה כה חשובה זו, המגיעה היישר מתוך עולם ההתקשרות.
מטופלת הסתירה ממני במשך תקופה ארוכה שהמפגשים הטיפוליים עמי מעוררים בה הצפות רגשיות עזות. במשך כל המפגשים היא נהגה לעטות פני פוקר באופן שגרם לי להניח בטעות שהמפגשים הטיפוליים אינם מצליחים להגיע אליה מבחינה רגשית. רק כעבור זמן רב נדהמתי לגלות שלאורך כל תקופת הטיפול היא מפתחת הצפות רגשיות עזות, תוך שהיא משתפת אותי בכך כשהיא שטופה בדמעות. כששאלתי אותה מדוע לא אמרה לי דבר וחצי דבר אודות עובדה זו, ענתה: "אני חייבת להיות חזקה כמו פלדה".
מטופלים אחרים נוטים לתלות עזה במטפליהם. החרדה והעצב האופפים אותם בחיי היומיום, עשויים לנתב אותם, בהיעדר מנגנונים יעילים מספיק לוויסות רגשי, ליחסי תלות במטפל בניסיון לבסס תחושת ביטחון בסיסית ולהפחית חרדת נטישה.
החלמה
על מנת להוביל את המטופלים הללו להחלמה יש להבין מהו גרעין הטראומה המורכבת. לדעת ג'ודית לואיס הרמן, "גרעין חווית הטראומה הוא הנישול מכוח והניתוק מן הזולת, ולכן ההחלמה מבוססת על העצמה ועל יצירת קשרים חדשים. ההחלמה יכולה להתנהל רק בתוך הקשר של יחסים. אין היא יכולה להתרחש בבידוד. בקשרים המחודשים עם הזולת שבים נפגעי הטראומה ובוראים את הכשרים הנפשיים שנפגעו או עוותו בידי החוויה הטראומטית. כשרים אלה כוללים יכולות בסיסיות לאמון, לאוטונומיה, ליוזמה, לכשירות, לזהות ולאינטימיות".
ההכרה בטראומה - נפגעי טראומה מורכבת נדרשים למאמץ נפשי עליון על מנת להגיע לטיפול ולא פחות מכך להכרה עצמית בהיותם נפגעי טראומה. להכרה של המטופלים את עצמם כנפגעי טראומה חשיבות רבה סביב תהליך החלמתם.
ההכרה בהיותם נפגעי טראומה מסייעת להם לשבור את השתיקה שאפפה את הפגיעה שחוו. לראשונה לתת שם למה שקרה להם, ליצוק משמעות לתסמינים שלהם ולהעניק משמעות חדשה לשליטה שלהם בחיים – זו אשר הופקעה מהם ע"י התוקפן.
כמו"כ, ההכרה שלהם את עצמם כנפגעי טראומה מאפשרת להם מציאת מילים במקום בו לא היו מילים. לחשוב את החוויה שלא ניתן היה לחשוב אותה. לשקם את האמון בקשר בינאישי ולפתח מיומנויות תקשורת המבוססות על תפיסת מציאות מדויקת יותר. להרגיש נשמעים, מובנים ומשפיעים עלינו. להבין את מקורות העוררות והדריכות שלהם. את הבלבול שהם חווים בנוגע לעצמם וליחסיהם עם אחרים. לבוא במגע עם העצב העמוק השוכן בתוכם ולהבין את המקורות הנפשיים לתיעוב והשנאה העצמית האוכלת בהם ולראות את הזעם על אחרים בפרספקטיבה רחבה יותר.
לעומת זאת, הכחשת הפגיעה גוזלת המון אנרגיה ומונעת השגת מטרות אישיות. הורמוני לחץ ימשיכו להציף את הגוף. התעלמות ממציאות פנימית מאכלת את תחושת העצמי, הזהות והמשמעות. התחושה היא של מוות מבפנים. של נשמה מרוסקת, נעדרת כיוון ואבודה.
הדרך להחלמה דורשת ללמוד לספר את האמת אף שהיא כואבת. שיתוף הטרור עם אחרים משקם את תחושת השייכות של הנפגע חזרה לרקמה אנושית חיה.
על המטפלים לדעת שההכרה מצד המטופלים את עצמם כנפגעי טראומה הנה קשה ומפחידה לכשעצמה. ושהם כדבריה של ג'ודית לואיס הרמן, "נקרעים בין העימות בין הרצון להכחיש מעשים נוראים ובין הרצון להכריז עליהם בקול רם". לדבריה, המתח בין כוחות נפשיים סותרים הנה דיאלקטיקה מרכזית של הטראומה הנפשית.
היא מוסיפה שבני אדם שנעשו בהם מעשי זוועה מספרים פעמים רבות את סיפוריהם בדרך רגשית מאוד, סותרת ומקוטעת, החותרת תחת אמינותם ומשרתת ככה את שני הצווים: סיפור האמת ושמירת הסודיות.
לדעת ד"ר ענת גור, על המטפלים ללמוד מהמטופלים שלהם כיצד לטפל בהם. הדדיות חומלת ומתקפת צריכה להחליף את סכמת הכניעה ואבדן השליטה של טראומת הילדות.
למטופלים אלה חשוב במיוחד להרגיש בטוח עם המטפל. על המטפל להיות סקרן בנוגע למטופל. תרפיה בנפגעי טראומה מורכבת מושתתת על תהליך שביסודו נמצא שיתוף פעולה. גילוי הדדי. מטופלים חייבים להרגיש שיש להם השפעה על המטפלים.
לדעת ד"ר ענת גור, העבודה הטיפולית היא על הכוחות ופחות על מה שנשבר. החלמה חייבת להתבסס על העצמה וחידוש קשר עם אנשים.
חשיפה מבוקרת
החשיפה של הסיפור הטראומטי חייבת להיות מבוקרת. היא חייבת להיות מותאמת לכל מטופל ומטופל. מטפלים עשויים לפגוש מטופלים שאצה להם הדרך לחשוף את סיפור הטראומה כבר בתחילת הקשר הטיפולי, ללא שהספיקו עדיין לבסס ביטחון במרחב הטיפולי ויחסי אמון עם המטפל. נטייה זו, עשויה לנבוע מהמשאלה "להקיא" את הטראומה על מנת להיפרד ממנה. זוהי משאלה טבעית הטומנת בחובה סכנה מכך שלא רק שלא תתממש ותוביל לאכזבה עמוקה, אלא תגרום למטופלים הצפה רגשית עזה שתערער אותם מבחינה נפשית ותביא לפגיעה ביחסי האמון עם המטפל ובטיפול בכלל.
ההחלמה איננה פשוטה בכל תהליך טיפולי בוודאי לא בקרב מטופלים נפגעי טראומה מורכבת נוכח היותה כרוכה בוויתור מרצון על מנגנוני הגנה משמעותיים, שאימצו לאורך שנים ארוכות. המנגנונים הפכו לחלק אינטגראלי מהם ולכן הם אינם מובחנים מהזהות שלהם. ללא המנגנונים הללו הם חשופים לסביבה וזרים לעצמם. בתהליך ההחלמה הם נדרשים לגלות את עצמם מחדש.
ד"ר ענת גור טוענת שאף אחד לא יכול לרפא אירוע טראומטי אבל אנו יכולים לעסוק בהשפעה של הטראומה על הגוף, המיינד והנפש. הלחץ בחזה שהוא דיכאון או חרדה, פחד לאבד שליטה, צורך בעוררות לדחייה, סיוטים, תיעוב עצמי, מוות נפשי, חוסר היכולת לפתוח את הלב לבני אדם ועוד.
הטיפול מפר את השקט המצמית שאפף את החוויה הטראומטית ואת חוסר ההבנה שליוו אותה והרגו את הרוח. טיפול בטראומה מורכבת, כאמור איננו יכול להתקיים אלא באמצעות שיקום הקשר ויחסי האמון עם בני אדם. על כן, יש לראות את הקשר המיטיב עם המטפל כהתחלה של שיקום מחדש של הקשרים עם בני אדם.
קוראים יקרים, מקווה שמצאתם את המאמר מעניין ומפרה את החשיבה. מזכיר שישנה אפשרות להירשם כחברים בבלוג - ההרשמה הנה חינמית ואיננה מחייבת בדבר. מוזמנים לשתף אותו עם חברים ועמיתים. אודה על סימון לייק למאמר - כך אני יכול לדעת כיצד חוויתם אותו. ולסיום, מזכיר שאתם מוזמנים להתייחס ולהגיב דרך הבלוג - חיסיון מובטח.
בר-לב שמעון/עו"ס פסיכותרפיסט
טיפול והדרכת אנשי מקצוע
0537226836
Comments