וויסות רגשי

"היו לי צרות רבות בחיי, ומקצתן ממש קרו בפועל (מארק טווין)".

שלום חברים,

לפני ימים אחדים צפיתי בריאיון של קובי מידן את שר התרבות והספורט חילי טרופר. כבר בתחילת הריאיון קובי ציין שחילי גדל בבית עם תשעה אחים ואחיות, ואז ביקש ממנו לתת לו תמונה מהבית "ההומה" הזה. חילי ענה לו שהתמונה היא של בית... שקט. ואז הוסיף, "האווירה הייתה מאוד מאוד רגועה... מאימא. אימא האישה הכי רגועה בעולם. אתה מאמין לי שלא שמעתי אותה בחיי מרימה את הקול?".

מה מאפשר לאימו של חילי טרופר להיות אדם כה רגוע ומווסת מבחינה רגשית?

ומהו בכלל וויסות רגשי?

ד"ר ברוס פרי, מומחה מוח וטראומה טוען כי "וויסות פירושו שמירה על איזון. איזון הוא שורש הבריאות. אנחנו מרגישים ומתפקדים טוב יותר כשמערכות הגוף שלנו מאוזנות.

מערכות שונות מנטרות ללא הרף את הגוף שלנו ואת העולם החיצוני, כדי לדאוג לשלומנו ולאזן אותנו - הן מוודאות שיש לנו מספיק מזון, מים חמצן. כשאנחנו מווסתים, המערכות האלה מקבלות את מה שהן צריכות.

דחק הוא מה שקורה כשדרישה מסוימת או אתגר מוציאים אותנו מאיזון - ומרחיקים אותנו מ"ערכי היעד" המווסתים שלנו. כשאנחנו יוצאים מאיזון, אנחנו לא מווסתים, ולכן מרגישים אי נוחות ומצוקה. כשאנחנו חוזרים לאיזון, ההרגשה שלנו משתפרת. כשאנחנו חוזרים לאיזון - מקור לחום, מצמא לרוויה, מרעב לשובע - אנחנו חשים עונג.

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

מקצב

נדהמתי לשמוע ממטופל בו טיפלתי באזור הצפון, כי לאחר השיחה עימי הוא נוהג מפעם לפעם, לנסוע עד לתל אביב, עושה סיבוב פרסה וחוזר.

מטופלת הדהימה אותי כשסיפרה לי שלאחר כל מפגש עימי היא או נוהגת לצעוד ברחבי העיר ללא תכלית ספציפית או להגיע לחדר השינה, להגיף את התריסים ולשכב ללא תנועה.

המטופלים הללו וויסתו את רגשותיהם שסערו בעקבות המפגש הטיפולי. הנסיעה הארוכה העניקה למטופל שלי מענה הרגעתי בדמות תיחום משטחי בעל אופי מקצבי. המטופלת מצאה מענה מווסת ע"י כך שהתהלכה לה ברחבי העיר או לחילופין שכבה ללא תנועה בחדר חשוך.

ד"ר פרי טוען כי מקצבי הטבע חקוקים במערכות הביולוגיות שלנו. זה מתחיל ברחם, כשפעימות הלב של האם מספקות צליל, לחץ ורטט קצבים, שהעובר המתפתח חש אותם, והם מספקים קלט קצבי קבוע למוח ההולך ומתארגן. החוויות הללו יוצרות אסוציאציות חזקות - בעצם, זיכרונות - שמקשרות בין מקצב של כשישים עד שמונים פעימות בדקה לבין וויסות. שישים עד שמונים פעימות בדקה הוא קצב הלב הממוצע של מבוגר במנוחה. העובר חש בקצב הזה ומפרש אותו כשווה ערך לאיזון, חום שובע, רוויה, ביטחון. אחרי הלידה, מקצבים בתדרים האלה יכולים לנחם ולהרגיע, בעוד שהיעדר מקצב, או קלט חושי של מקצבים מהירים, משתנים ולא צפויים, מקושרים לאיום.

כשמנדנדים תינוק בוכה, התנועה הקצבית מפעילה את זיכרון הביטחון. התינוק מרגיש מאוזן יותר, ולכן הוא נרגע.

יתרה מזאת, כשמאכילים תינוק בוכה ובה בעת מנדנדים, מחממים ואוהבים אותו, האסוציאציה הראשונית בין מקצב לוויסות מתחזקת. האינטראקציות האוהבות האלה מרחיבות את ה"זיכרון" המורכב של הוויסות, בכך שהן מוסיפות לו מגע אנושי. ריח המטפלת, המגע שלה וקולה מקושרים גם הם לוויסות - לביטחון. שורשי הבריאות הם וויסות ומקצב. כשמוסיפים לתערובת טיפול אוהב, קשוב ותגובתי, מתארגנים השורשים והגזע של עץ הוויסות במוח".

הפסיכואנליטיקאי תומאס אוגדן טוען כי הצורות היסודיות ביותר של החוויה האנושית, הנן קדם סימבוליות, נשלטות על ידי החושים. ולפיכך קשה מאוד להגדיר אותן במילים.

לדבריו, תחושות מקצב וגם חוויות של מגע על פני השטח נמצאות ביסודם של היחסים המוקדמים ביותר של אדם עם אובייקטים: חוויות היניקה, החוויה של תינוק שמחזיקים אותו, מנענעים אותו, מדברים אליו ושרים לו כשהוא בזרועות אימו. חוויות אלה מתייחסות לאובייקט במובן מסוים מאוד ומוגבל מאוד של המילה.

היחסים עם האובייקט באופן חוויתי ראשוני זה הם בהחלט לא יחסים בין סובייקטים. אלו הם יחסים בין צורה להרגשה של שטח סגור, בין פעימה להרגשת מקצב, בין קשיות להרגשה של זוויתיות. רצפים, סימטריות, מחזוריות, מגע של עור בעור. כל אלו הם דוגמאות למגעים שמהם מתחילה חווית עצמי ראשונית להתעורר. חווית העצמי בנקודה זו היא לדבריו חוויה של מצב נטול מודעות.

במאמרו "לחשוב את הגוף" מתוך הספר: "על אי היכולת לחלום" מתאר אוגדן, שהנו אשף בחשיבה אנליטית, דווקא הפעלת טכניקות טיפוליות הרגעתיות בעלות אופי סוגסטיבילי.

כך למשל כאשר המטופל שלו ביטא פחד להשתגע אוגדן אמר לו בפסקנות: "אני לא אתן לזה לקרות". לצד זה, הוא גם מפעיל טכניקות חושיות: "הצליל של קולי, כשדיברתי באריכות מה, היה הוא עצמו צורה של נוכחות חומלת (רגשית / חושית) שהייתה חיונית בצומת זה".

הפסיכואנליטיקאית אסתר ביק השתמשה במונח "תצורת עור שני" כדי לתאר את האופן שבו אדם מנסה ליצור תחליף לתחושת הלכידות המתפוררת. לעתים קרובות, מנסה האדם להשתמש בחוויה החושית של הידבקות למשטח החיצוני של האובייקט כדי להחיות את שלמות המשטח שלו.

הדהוד

התינוק בראשית התפתחותו נעדר כישורי וויסות עצמיים, ובהיעדר כישורי וויסות עצמיים, הוויסות של התינוק מתקיים בתוך מערך דיאדי, דרך ערוצים אודיטוריים, ויזואליים, חישתיים וגופניים. ההורים מסייעים בוויסות הרגשי של התינוק שלהם, לצד סיפוק צרכיו הגופניים - מזון, שינה, טמפרטורה, באמצעות המבט האוהב והחומל שלהם, החיוך והצחוק, המגע המלטף של גופו, הנדנוד שלו מחובק על הידיים, והקול הרך כשהם מדברים אליו.

תינוק שחווה רעב והחלב מסיבות שונות מבושש להגיע אל פיו, עלול לפתח אימה מפני חווית חסר זו היות והוא "איננו יודע" שהחלב בוא יבוא, ועל כן איננו יכול להיות רגוע שכך אמנם יהיה, וכל שצריך הוא להתאזר בסבלנות עד שאימא (או אבא או הדמות המטפלת) תביא עמה את החלב. את היעדר המענה הוא חווה כהתקפה עליו.

אם המהדהדת את הרגש של תינוקה ("אוי חמוד שלי אני רואה שאתה רעב") מודעת לכך שהתינוק איננו מחזיק ביכולת להבין אותה. עם זאת, היא מהדהדת עבורו את הרגש שלו על מנת להתחבר אל רגשותיה כלפיו סביב המצוקה האופפת אותו. באמצעות ההדהוד היא מארגנת את האמפתיה כלפיו בתודעתה, וע"י כך מווסתת את רגשותיה שלה ומעצבת ומדייקת את אופן המענה הנדרש.

האם המהדהדת את רגשותיה שלה מצוידת במעין הבנה אינטואיטיבית שכאשר היא עושה זאת, יש בכך כדי לתרום גם בוויסות רגשותיו של התינוק שלה הכורע תחת אימת הרעב (כאמור, התינוק בשלב התפתחותו המוקדם עדיין איננו יודע שהחלב בוא יבוא אל פיו).

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

אמון לעומת חשד - בינאריות לעומת מורכבות

הפסיכואנליטיקאית מלאני קליין ראתה את התפתחות הנפש בשלבי ההתפתחות המוקדמת ולאורך כל החיים, כמאופיינת בתנועה בין שתי עמדות נפשיות.

העמדה הנפשית הראשונית כונתה על ידה "סכיזואידית פרנואידית" והיא מאופיינת בהיותה נושאת חרדות איון, התפרקות ופרנויה, וההגנות הפסיכולוגיות האופייניות בעמדה נפשית זו הנן פרימיטיביות (הכחשה, השלכה, פיצול).

בעמדה זו, הנטייה הפרשנית היא לראות את המציאות באופן רודפני, פשטני ודיכוטומי: של טוב ורע. הנטייה הרגשית - התנהגותית הנה בעלת אופי לוחמני. בעמדה זו, היכולת להכיל רגשות הנה נמוכה. וגם כאשר האמת הכואבת אודות עצמנו והחיים מתגלה לנו, היא איננה יכולה לשכון בתוך הנפש מפאת הכאב שהיא מעוררת והיא לכן נוטה להיפלט.

לעומת עמדה זו, העמדה המפותחת יותר אותה היא כינתה "דפרסיבית", מאופיינת ביכולת לפרש את המציאות באור יותר אובייקטיבי ומכאן ישנה גם יכולת לראות מורכבות. יכולת זו מבוססת על יכולת טובה לשאת רגשות שליליים.

לדעת קליין, הבריאות הנפשית מצויה בתנועה סובטילית בין שתי העמדות הנפשיות.

לקריאה מורחבת של רעיונותיה אלה של קליין ניתן לקרוא כאן.

תגובתיות המטפל/ת

הפסיכואנליטיקאי דולנד ויניקוט שאל: "מה רואה התינוק כשהוא מסתכל בפני האם? טענתי היא שבדרך כלל התינוק רואה את עצמו (מתוך: תפקיד הראי של האם והמשפחה בהתפתחותו של הילד)", ראה באם הסביבתית מי שממלאת פונקציה קריטית בתהליך כינונו של העצמי באמצעות אופי הטיפול בתינוק שלה.

הוא ייחס לאם כישורים מפותחים על בסיס אבולוציוני המאפשרים לה להשתקע כמטפלת המצוידת בכישורים וביכולת בלתי רגילה לקרוא את התינוק שלה.

מנקודת מבטו, אם שאיננה מצליחה לפתח כישורים אלה מפאת סיבות שונות, גוזרת את דינו של התינוק לחרדה מצמיתה – חרדה ללא שם, המחבלת ופוגעת בהמשכיות הקיום שלו באופן שלאורך זמן יוצר עצמי תגובתי נטול מרחב ביניים נפשי, יצירתיות, דמיון ויכולת משחקית.

לקריאה מורחבת של רעיונותיו של ויניקוט ניתן לקרוא כאן.

סכמות חשיבה

הפסיכואנליטיקאי ג'ון בולבי ראה ביחסי ההתקשרות המוקדמים פלטפורמה נפשית עליה חקוקות תבניות חשיבה, שלימים יהפכו למה שהוא כינה: "מודל עבודה פנימי".

כוונתו של בולבי הייתה להתפתחות של מעין סכמות חשיבה מאורגנות ושאינן מודעות, ההופכות להיות מצע לניתוח ולפרשנות שלנו את עצמנו, את האחרים ואת העולם בכלל.

מנקודת מבטו של בולבי איכות הטיפול של האם בתינוקה, בדגש על מידת זמינותה ונגישותה הרגשית לצרכיו השונים, תקבע את דפוס ההתקשרות שלו. דפוס התקשרות אותו הוא כינה "בטוח" מצביע על כינונן של סכמות חשיבה פוזיטיביות אודות העצמי, האחרים והעולם. דפוס שאיננו בטוח מאופיין בקיומן של סכמות חשיבה שליליות הנוטות לעצב את פרשנות שלילית ומכאן גם את ההתנהגות. לקריאה רחבה יותר של נושא זה ניתן לקרוא כאן.

הכלה

הפסיכואנליטיקאי וילפרד ביון ראה בהכלה של האם את התינוק מפתח מרכזי לכינונו של עצמי בריא, בעל יכולת וויסות רגשית תקינה. משימת ההכלה, טען ביון, מצריכה את האם לפענוח של רמזים חושיים גולמיים למידע נהיר אודות מצבו הנפשי של התינוק, והחזרתו של מידע מעובד זה חזרה אל התינוק. תהליך זה כונה על ידו: פונקציית אלפא. עוד על ההכלה הביוניאנית ניתן לקרוא כאן.

מודעות

וויסות רגשי איננו אפשרי בהיעדר מודעות רגשית המאפשרת את שיום הרגש. מודעות עצמית מפותחת איננה כוללת רק מודעות לרגש המפעיל, אלא גם כזו הנוגעת לנטיות האישיותיות שלנו, תוך הישענות על היכרות עם ההיסטוריה האישית שלנו - הנרטיב שלנו.

מיומנות וויסות רגשי מושתתת, בין היתר, על היכולת להתייחס אל המחשבה הנלווית לרגש המעורר כאל אפשרות ולא כאל עובדה. עולם פנימי הנושא בתוכו פגיעות רגשיות סביב היחסים המוקדמים הופך להיות מצע פורה לפרשנויות מוטות שלילית.

הטיפול הפסיכודינאמי

הטיפול הפסיכודינאמי מעצם טבעו מכוון להתפתחות של כישורי וויסות דרך יחסי הטיפול. מנקודת מבט דינמית, אירועי עבר טראומטיים סביב יחסי ההתקשרות המוקדמים, יוצרים רשתות עצביות המקשרות בין מצבי דחק לנסיבות, אנשים, אירועים וכדו'. הפעלתן של רשתות אלה מתקיימת ללא מודעות באשר להשפעותיהם העזות.

הטיפול הפסיכודינאמי מזמין מפגש אינטרוספקטיבי באווירה אמפתית ומכילה, של עולם פנימי טעון רגשית וגדוש במחשבות שלא עברו תהליך של ניסוח, בעיבוד אירועים מהעבר שלא עברו תהליכי חשיבה, ללא שננקטת פעולה או בהכרח מוצעות דרכי פעולה אופרטיביות, וזה לכשעצמו מסייע בהתפתחות מיומנות מנטאלית כה חשובה זו של וויסות רגשי.

בר-לב שמעון עו"ס פסיכותרפיסט

טיפול והדרכת אנשי מקצוע

0537226836

קוראים יקרים, מקווה שמצאתם את המאמר מעניין ומפרה את החשיבה. מזכיר שישנה אפשרות להירשם כחברים בבלוג - ההרשמה הנה חינמית ואיננה מחייבת בדבר. מוזמנים לשתף אותו עם חברים ועמיתים. מזכיר לכם שאתם מוזמנים להתייחס ולהגיב דרך הבלוג.