יחסי העברה

"העברה באמצעות הטיפול האנליטי, משמעותה להעלות באוב פיסת חיים אמיתית (Freud, 1912)".

שלום חברים,

סוגיית ההעברה הנה סוגיה מרכזית בתחום ההתפתחות הנפשית ובתהליך הטיפול הפסיכואנליטי והפסיכודינמי. במאמר להלן אסקור בקיצור נמרץ היבטים שונים הקשורים בה.

העברה ביחסי הטיפול לדעת פרויד, הנה העתקת יחס רגשי אשר מקורו ביחסים המוקדמים (יחסים ממשיים דחפים ופנטזיות), מצד המטופל כלפי המטפל . בהעברה ישנו ממד של העברת יחסים מאדם אחד לאדם אחר ומזמן אחד לזמן אחר.

עפ"י גישת יחסי האובייקט חיינו מתחילים בחוויה של אחדות ראשונית טרם התהוותה של היכולת להבחין בין פנים לחוץ, בין עצמי לאחר, בין ממשות לפנטזיה ובין עבר להווה. ההבחנות משויכות לתהליכי התפתחות משניים, המתאפשרים דרך אינטראקציות בינאישיות. ההעברה לאור זאת, מייצגת נוכחותם של היבטים נפשיים אשר אינם מודעים המגשרים בין עבר להווה, את הפנטזיה למציאות ואת התהליך הראשוני לתהליך המשני.

בתחילת דרכו בייסודה של הפסיכואנליזה פרויד חתר להגיע אל הלא מודע של מטופליו דרך אסוציאציות חופשיות. כזכור, המטופלים נשכבו על הספה והתבקשו לדבר על מה שעולה בדעתם. פרויד הניח שהדברים שעולים באופן חופשי מצד המטופלים שלו, עשויים להעניק לו גישה אל הלא מודע שלהם (כאשר עליו כמטפל מומחה מוטלת המשימה לזהות את המשמעויות החבויות דרך ההקשרים, פליטות הפה וכדו' מצד המטופלים).

תוך כדי התהליך הטיפולי הוא גילה כי מטופליו מתייחסים אליו באופן רגשי, אשר כך הוא חשד ממחיז דרמה פנימית לא מודעת המשויכת ליחסים פנטזמתיים מוקדמים של המטופל עם הוריו. היות וגישתו כלפי המטופלים הייתה בעלת אופי רפואי מדעי ברוח התקופה בה חי, הוא התעניין אך ורק בניסיון להגיע אל הלא מודע של המטופלים ולא ביצירת קשר אתם. על כן, תחילה, התייחס אל ההעברה כאל גורם המפריע לחקירה הטיפולית. אולם, בהמשך "נפל לו האסימון" והוא הבין כי זהו "עורק הזהב" אל הלא מודע של המטופלים שלו.

לאור תובנה זו השתית פרויד את התהליך הטיפולי על רעיון זה וקבע לו מספר חוקים ומסגרות. פרויד הניח כי על מנת לעודד את הופעתה של ההעברה באופן "נקי" ושאיננו מושפע מההטיות העלולות להתפתח מעצם האינטראקציה עם המטפל, על המטפל להיות כפוף לשלושה תנאים:

א. אנונימיות – על המטפל לצמצם את הסובייקטיביות שלו ע"מ ליצור מצב בו ידוע למטופל מעט מאוד על המטפל, ובכך לעצב את דמותו בהתאם להשלכות.

ב. הינזרות – על המטפל להימנע מלספק את צורכי המטופל על מנת להשאירו נתון במתח פנימי וכך להשאירו במרחב הלא מודע של הנפש.

ג. נייטרליות - על המטפל להימנע מביטוי עמדה שיפוטית או ביקורתית על מנת להימנע מצנזורה

הטיפול הפסיכודינאמי / פסיכואנליטי חותר לייצר את התנאים האופטימאליים להופעתה של ההעברה. ההזמנה להתבונן על העולם הפנימי ללא פעולה הנלווית לכך, מעודדת את הופעת ההעברה ודרך כך, מאפשרת גישה אל הרובד הלא מודע של הנפש.

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

לדעת הפסיכואנליטיקאי תומאס אוגדן, ההעברה כוללת אספקטים של העצמי ושל האובייקט. למשל, מטופל שחווה יחסים רודניים מצד הוריו עשוי לגלם בתוך סשן טיפולי אספקט רודני ואספקט כנוע וקורבני. לדעת אנה פרויד, היא כוללת אספקטים של אגו, סופר אגו ואיד. "אני מניח שאתה לא היית מוותר לאשתך"... אני מניח שאתה לא מתלהב מהעמדה שלי בנוגע בני מיעוטים"... "אתה בטח היית מסתער על ההזדמנות"...

עפ"י גישת יחסי האובייקט, ההעברה כוללת היבטים הקשורים ביחסים בינאישיים סביב הקשרים של: תלות, עצמאות, נפרדות, יחסי אמון וביטחון, צרכים נרקיסיסטיים, הכלה ואמפתיה ועוד...

גילויי עוינות מצד המטופל כלפי המטפל כבר בשלבים המוקדמים של הטיפול עלולים לפגוע בתהליך הטיפולי שנמצא בשלב רגיש. עם זאת, לגילויי עוינות בשלבים המתקדמים של הטיפול, ישנה חשיבות התפתחותית משמעותית. פרויד ראה בגילויי עוינות אלה "העברה שלילית" הגדיר אותה ועמד על חשיבותה. העברה שלילית הנה באופן כללי העברת יחסים של עוינות הכוללים היבטים שליליים ורודפניים כלפי המטפל "אתה מקליט את השיחות?" "אתה לא חושב שהגיע הזמן להחליף את הכורסאות בקליניקה שלך?" "לא נראה לי שיש לך מה לתרום לי".

מנקודת מבטו של פרויד, על המטפל לעודד העלאתם של כלל רגשות ההעברה בטיפול ובכלל זה רגשות עוינים (על המטפל להימנע מעמדה מרצה או להתעלם מגילויי עוינות). לשיטתו, ביחסי ההעברה המתקיימים בטיפול נוצרת הזדמנות לפתוח צוהר אל עולם פנימי לא מודע תוסס ורוחש כמיהות ופנטזיות מיניות ותוקפניות, חרדות ואשמה. גישת יחסי האובייקט לעומת זאת, הדגישה את הכמיהה הרגשית ככמיהה מרכזית.

אלא שפרויד זיהה שישנה איכות נוספת של העברה כאשר זו מתאפיינת בגישה חיובית מאוד של המטופל כלפי המטפל ושיתוף הפעולה עמו הנו מלא ומיטבי. אלא מאי, פרויד טען כי זוהי עשויה להיות מלכודת הכולאת בתוכה, הן את המטפל והן את המטופל, באופן המונע מחלקים שליליים מודחקים, לצאת החוצה ולתפוס את מקומם באינטראקציה הטיפולית. וכך למעשה עלולה להיות החמצה של היכולת להציף את התוכן הנפשי המודחק.

צורה נוספת של העברה חיובית עשויה להתבטא בהתאהבות המטופל במטפל (בד"כ מהמין השני). העברה זו מסכלת את המטרה הטיפולית החותרת להתבוננות וביסוס קשר טיפולי, היות שהיא מונעת ע"י הצורך לקבל סיפוק מיידי לתחושת האהבה.

הכלי הפסיכואנליטי הקלסי אשר נועד להשתמש בהעברה כאמצעי בשירות התהליך הטיפולי הנו הפרשנות. מנקודת מבטו של פרויד, על המטפל לזהות את ההיבטים ההעברתיים המתקיימים בתוך הסשן הטיפולי, לעמוד מקרוב על המשמעויות שלהם ולחברם למקורות מהם נוצרו.

דוגמה: "הרגשתי שסיפרת לי על מה שעשית עם המון חשש. אותו חשש שנולד בזמן שהוריך ביטאו זעזוע וגועל ממה שאתה עושה. חיפשת לראות אם גם אני מזועזע ונגעל ממה שעשית כפי שהם היו".

פרויד וקליין ראו בפרשנות של העברה כלי מרכזי המאפשר הפחתת המתח התוך נפשי המתפתח לנוכח הדחקתו של הדחף התוקפני מיני כלפי האובייקט. לדעתם, הדחף כלפי האובייקט מעורר אשמה וחרדה עקב התפתחותו של הסופר אגו. על כן, הדחפים מודחקים ללא מודע. אם ההדחקה אינה יכולה לעמוד במתח הנובע מהחזקת הדחף בלא מודע, אזיי נוצר מתח נפשי והאיזון מופר בין שלושת המבנים (אגו, סופר אגו ואיד). במצב זה, ישנה התדלדלות של כוחות האגו ומהמתח הנפשי שנוצר נולד סימפטום כפשרה בין האיד לסופר אגו. המטרה הטיפולית הנה על כן, לאחר שהדחף הוצף אל האזור המודע של הנפש, לתת לו לגיטימציה בעזרת הפרשנות על מנת להפחית את החרדה ותחושת האשמה ובכך להקל את העומס על האגו.

פרויד ראה בהעברה אקט של פעולה דחפית, בד"כ בעלת הקשר ארוטי כלפי הדמויות ההוריות, אשר לא הגיע אל סיפוקו. למשל, העברה בעלת היבט אדיפאלי מעורר חרדה תתבטא באופן הבא: "שאל חופשי כל מה שאתה רוצה. תיכנס בי, אתה הרופא..."

קליין, כמו פרויד ראתה בהעברה אקט הנובע מדחף. עם זאת, בניגוד לפרויד שראה במיניות כדבר העומד במרכז הדחף, טענה כי הממד של יצר המוות המופיע בתצורה של תוקפנות צריך להיות במרכז תשומת הלב הטיפולית. היא הניחה שתופעות סכיזואידיות (במובן של פיצול) ופרנואידיות מופיעות על הרצף כבר בשלבים המוקדמים של ההתפתחות, ועל כן ניתן לזהות אותם דרך העברה. כמו"כ, היא הרחיבה את מנעד הופעתה של ההעברה וראתה בה כזו הכוללת את כל מערך ההתנהגויות וההתייחסויות, המופיעות מצד המטופל בסשן הטיפולי. בנוסף, הרחיבה את מנעד המטופלים אשר מבטאים אותה בטיפול וכללה בתוכם: ילדים, מבוגרים בעלי הפרעת אישיות נרקיסיסטית וחולים במחלות פסיכוטיות.

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

ויניקוט, בניגוד לקליין לא ראה בכל מערך היחסים בין המטפל למטופל, תולדה של העברה. אלא, יצא מנקודת הנחה שלמציאות החיצונית ישנה השפעה ממשית על תהליכי ההעברה.

קוהוט ראה בהעברה ביטוי של צורך שלא סופק בילדות המוקדמת, אשר נחווה ככשל טראומטי המשתוקק לחוויה מתקנת ומספקת. ההעברה בטיפול הנה אם כן, אליבא דקוהוט, הזדמנות לעורר מחדש צרכים ארכאיים של המטופל, אשר חוללו שבר בעצמי, ולהיות עבורו זולתעצמי המסייע לו דרך הקשר האמפתי והמכיל איחוי של השבר.

קוהוט בניגוד לפרויד טען שניתן לטפל במטופלים עם הפרעה נרקיסיסטית. הוא זיהה צורות העברה ייחודיות מצד מטופלים אלה וכינה אותן "העברות זולתעצמי". סוגי העברות זולתעצמי כוללים: העברה מראה (צורך בשיקוף ובעיקר צורכי התעניינות עמוקה בעולמו הפנימי והתפעלות) והעברת האדרה (צורך בהתמזגות עם דמות מואדרת המתבטא בניסיון לראות את המטפל כאידיאלי ואומניפוטנטי).

קוהוט ואנשי פסיכולוגיית העצמי טוענים שישנם מטופלים שהעצמי שלהם עדיין איננו בשל ומפותח במידה מספקת. מטופלים אלה עשויים לחוות פרשנות מצד המטפל ככזו המגיעה ממקור חיצוני להם. לפיכך, לטענתם הפרשנות הנה כלי טיפולי מרכזי רק כאשר המבנים הנפשיים הנם שלימים. אולם, כאשר המבנים הנפשיים אינם שלימים, הכלי הטיפולי בעל הערך המרכזי הנו ההתמקמות של המטפל כזולתעצמי המעניק למטופל חוויית מירורינג, אידיאליזציה ותאומות דרך תהליכים אמפתיים.

עפ"י ויניקוט הפרשנות איננה אמת רפואית וחד סיטרית אלא הנה אובייקט מעבר שהוא בריאה של שניים. לא ראה בפרשנות את הכלי בעל הערך הטיפולי המרכזי, אלא את הקשר עם המטופל. הוא קבע כי לעתים הוא מפרש כדי להעביר מסר חשוב למטופל, שיש גבול ברור לידע שלו ושהוא לעתים איננו יודע לקרוא את עולמו הפנימי.

בר-לב שמעון / עו"ס פסיכותרפיסט

טיפול והדרכת אנשי מקצוע

0537226836