"בלבול השפות"

"כשהילד מתאושש מהתקפה זו, הוא חש מבולבל מאוד, מפוצל למעשה, לא אשם ואשם בו בזמן, והאמון שלו בעדות חושיו נשבר (שנדור פרנצי מתוך: "בלבול השפות")".

שלום חברים,

במאמר להלן אביא ציטטות מרגשות, מצמררות ומאירות עיניים, מאחד המאמרים החשובים ביותר שכתב לפני יותר ממאה שנה פסיכואנליטיקאי בשם שנדור פרנצי, שהיה אחד מתלמידיו הוותיקים והנאמנים ביותר של פרויד, שנקרא "בלבול השפות".

לאלה מכם המעוניינים להרחיב את ידיעותיהם אודות פרנצי, ממליץ לקרוא את המאמר שכתבתי כאן אודותיו.

דרך הציטטות מהמאמר הנ"ל ניתן ללמוד מעט על השקפתו המקצועית החריגה של פרנצי אודות המטופלים הפוסט טראומטיים, על רגישותו הגבוהה כלפי מטופליו ותחושת חוסר האונים בה היה נתון נוכח המצוקה הקשה בה מטופליו היו מצויים. כמו"כ, מעט על הפולמוס בו הייתה נתונה הפסיכואנליזה באותה התקופה, סביב הטיפול במטופלים פוסט טראומטיים כפי שהיא משתקפת דרך עיניו של פרנצי.

מאמר זה של פרנצי "בלבול השפות" שנכתב עוד בתחילת המאה הקודמת, הנו מאמר מכונן ופורץ דרך בהקשר של הטיפול במטופלים פוסט טראומטיים, ומהווה אנטיתזה לגישה הפסיכואנליטית הקלסית, אשר נשענה על טכניקות של אנונימיות, נייטראליות והינזרות של המטפל, כשהמטרה היא לייצר מצע נוח להתבוננות ולחקירה של הלא מודע דרך אסוציאציות חופשיות, ניתוח חלומות, פרשנות של העברה ועוד.

פרנצי שפגש במטופלים פוסט טראומטיים הבין כי ישנה לקונה בגישה הפסיכואנליטית הקלסית בטיפול במטופלים פוסט טראומטיים, הן בהיבט של זיהוי המקורות הפתוגניים של ההפרעה והן בהיבט של המתודה הטיפולית.

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

ייסוריהם הקשים של מטופליו שהתבטאו במצוקה קשה, תסמינים חריפים ועקשניים והעברות מלחיצות, עוררו בו עצמו כאמור תחושת חוסר אונים ומצוקה והביאו אותו להכרה כי חלק מהמטופלים שלו סובלים ממצוקה נפשית קשה, שהמקור שלה נעוץ בפגיעה מינית בילדות, ע"י אדם אחר ולא בדחף מיני שהודחק או בקונפליקט אדיפלי שאיננו פתור.

ולאחר הקדמה זו, על מנת לעמוד מעט יותר מקרוב על עמדותיו המקצועיות של פרנצי, להלן כמה ציטוטים מהמאמר המדובר המתייחסים למחשבותיו של פרנצי אודות מטופליו:

בלבול השפות

"מבוגר וילד אוהבים זה את זה. לילד יש פנטזיה על משחק עם מבוגר שבו ממלא הילד את תפקיד האם. משחק זה עשוי ללבוש גם אופי ארוטי, אך הוא נשאר כל הזמן בממד של הרוך. לא כן הדבר כשמדובר במבוגרים בעלי נטייה פתולוגית, בייחוד כאלה שהאיזון והשליטה העצמית שלהם נפגעו לאחר אסון, או עקב שימוש בסמים. הם מבלבלים בין משחקי ילדים לבין משאלותיו של מבוגר בשל מבחינה מינית, או מרשים לעצמם להיסחף לאקטים מיניים בלי להתחשב בתוצאות".

הזדהות עם התוקפן

"היינו מניחים שהאימפולס הראשוני שלהם (של הילדים שעברו תקיפה מינית מצד מבוגר - ב.ש) יהיה דחייה, שנאה, גועל התגוננות נמרצת. "לא, אני לא רוצה את זה", זה חזק מדי, זה כואב לי. עזוב אותי", דברים כאלה או דומיהם יכלו להיות תגובה מידית, אלמלא שותקו הילדים ע"י חרדה איומה. הילדים חשים חסרי אונים מבחינה גופנית ומוסרית, אישיותם טרם התגבשה כדי להתקומם, ולו רק במחשבה. הכוח המכניע וסמכות המבוגרים גורמים להם להיאלם דום, ופעמים רבות עלולים אפילו לערער את שיקול דעתם. אבל אותה חרדה, בהגיעה לשיא מסוים, מצווה עליהם אוטומטית לכפוף את עצמם לרצון התוקף, לנחש את משאלותיו, להיענות להן, להזדהות מתוך שכחה עצמית מוחלטת עם התוקפן".

אשמה וקריסת האמון בחושים במהלך ההתקפה

"כשהילד מתאושש מהתקפה זו, הוא חש מבולבל מאוד, מפוצל למעשה, לא אשם ואשם בו בזמן, והאמון שלו בעדות חושיו נשבר".

התייחסויות בהעברה

התקפה על המטפל - "התחלתי להקשיב למטופלי אשר טענו בהתקפותיהם שאיני רגיש, שאני קר, ואפילו נוקשה ואכזרי. האשימו אותי באנוכיות, באטימות לב, ביהירות, וצעקו אלי: "מהר! עזור לי! אל תתן לי להיהרס ללא עזרה. התחלתי לבחון את מצפוני. האם, למרות הרצון הטוב שלי אין אמת בתלונות?"

צייתנות המטופלים הטראומטיים - "יש להוסיף ולומר שהתקפי כעס וזעם כאלה היו יוצאי דופן. בד"כ נגמרה השעה הטיפולית בצייתנות כמעט חסרת אונים ובנכונות בולטת לקבל את הפירושים שלי. אך זמניותה של היענות זו הובילה אותי להשערה, שגם מטופלים צייתנים אלה חשים בסתר שנאה וכעס, והתחלתי לעודד אותם לא לחוס עלי מכל וכל".

ביקורתם המדוכאת - "עלינו לנחש, אם כן, מתוך האסוציאציות של המטופלים, לא רק את האירועים הלא נעימים מהעבר, אלא גם את הביקורת המדוכאת והמודחקת כלפינו, וזאת ביתר תכיפות מאשר נהגנו לעשות בעבר".

ידע מוזר - "כאן עלי לומר שמטופלים אינם נענים למליצות תאטרליות של השתתפות בצער, אלא רק לסימפטיה אמתית. איני יודע אם הם מבחינים בכך בצליל קולנו, בבחירת המילים שלנו, או בדרך אחרת. מכל מקום, הם מגלים ידע מוזר, כמעט על חושי, ביחס לעולם מחשבותיו ורגשותיו של האנליטיקאי. נראה שאת המטופל כמעט אי אפשר להונות, וכל ניסיון להונותו מועד לכישלון".

בר-לב שמעון/עו"ס פסיכותרפיסט

טיפול והדרכת אנשי מקצוע

0537226836