שיקוף

"הפסיכותרפיה אינה נתינת פירושים מחוכמים והולמים, בעיקרה היא ההשבה ארוכת הטווח שאנחנו משיבים למטופל את מה שהוא מביא (דונלד ויניקוט)".

שלום חברים,

לפירוש של הלא מודע יוחסה השפעה תרפויטית מרכזית ולמעשה אף בלעדית לפחות בתחילת דרכה של הפסיכואנליזה. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שפרויד ראה את התכלית הטיפולית המרכזית בהפיכת האיד לאגו. כלומר הוא ראה בחקירת הלא מודע ובהבאתו למודעתו של המטופל את הגורם התרפויטי המרכזי, כשהמטרה היא לאפשר למטופל לפגוש דחפים תוקפניים ומיניים, המעוררים בו נוירוזה (בעיקר חרדה ואשמה), וע"י כך להפחית את השפעת ההדחקה ועצמת הקונפליקט הפנימי המובנה בין האגו, הסופר אגו והאיד.

תפקידו של הפירוש בהקשר זה, הוא אם כן, המרת התוכן הלא מודע לתוכן מודע, באמצעות ניתוח אסוציאציות חופשיות, חלומות, העברות, התנגדויות וכו', שנושאים עמם מטען מהלא מודע, שעובר תהליכי הצפנה תוך כדי מסלולו, ולכן הם נושאים משמעויות סימבוליות. מתן הפירוש לכן מחייב את המטפל בהיכרות עם שלבי ההתפתחות הנפשית ועם משמעותם של הדחפים התוקפניים והמיניים והקונפליקטים הקונסטיטוציוניים. פרט לכך, המטפל צריך להיות מצויד בכישורי חשיבה אנליטיים שיאפשרו לו לפענח את המשמעויות הסימבוליות הנסתרות על מנת לנהל את המהלך הפרשני באופן מדויק.

כוחו ההיסטורי והמיתולוגי של הפירוש

במהלך לימודי פסיכותרפיה פסיכודינמית חשתי תמיהה כל אימת שנתקלתי בטקסטים של פסיכואנליטיקאים מייסדים שראו בפירוש מוצלח בעל יכולת לחולל תפנית דרמטית ולמעשה פריצת דרך בטיפול באופן המחולל שינוי עמוק בנפש המטופל.

הפסיכואנליטיקאי ג'יימס סטרייצ'י, הגדיל לעשות, כשטבע את המונח פירוש מוטטיבי שמשמעותו היא פירוש שיש ביכולתו להביא לשינוי פסיכולוגי, להבדיל מפירושים "רגילים", שמקדמים שינוי וסוללים את הדרך לפירושים נוספים ומשמעותיים יותר, אך מובחנים ממנו נוכח היותם כאלה שאינם יוצרים שינוי פסיכולוגי בנפש המטופל.

מהו המעמד של הפירוש כיום?

אינני מתכוון במאמר זה להפחית מחשיבותו של הפירוש כגורם בעל חשיבות תרפויטית, עם זאת, אני חושב שחשיבותו הרבה של הפירוש מתקיימת רק בתוך קונטקסט של יחסים טיפוליים בעלי אופי מכיל ואמפתי.

כמו"כ, לעניות דעתי, מהות הפירוש איננה כבעבר רק ניתוח אנליטי של נפש המטופל, בנפרד מהקונטקסט של היחסים האינטרסובייקטיביים בין המטפל למטופל, אלא גם כזה הנושא משמעות המתקיימת בקונטקסט זה של יחסים להם יש השפעה הדדית.

זה אם כן בנוגע לפירוש, אך מה עם אחיו החיוור והאפור של הפירוש - השיקוף?

ויניקוט טען שכאשר התינוק מביט בפניה של אימו הוא רואה את ... עצמו. האהבה והרוך של ההורים בראשית ההתפתחות של התינוק אינם ורבליים. הם בעיקרם גילויים חושיים ותחושתיים. המבט, הקול, ההזנה והמגע הם אמצעי הקשר המרכזיים של ההורים עם התינוק. בניסוי "still face experiment" ניתן לראות בבירור שכאשר האם הקפיאה את מבטה למשך שניות אחדות התינוק לא יכול היה לשאת את המתח הנפשי ותגובתו הרגשית ביטאה מצוקה נפשית שהלכה והחריפה.

"הילד מסוגל לחוות רגש רק כאשר מצוי בקרבתו אדם, שמקבל אותו עם רגשותיו, מבין ומלווה (אליס מילר)".

הפסיכואנליטיקאית אליס מילר טענה שיכולתו של הילד לבוא במגע עם עולמו הפנימי אפשרית רק בעזרת נוכחות אמפתית של אדם מבוגר. ללא נוכחות כזו, לילד פשוט אין אפשרות להיות במגע עם רגשותיו. הילד בוודאי חווה את הרגש העולה בתוכו, אך איננו מודע לקיומו ולאיכותו. בכך, היא למעשה העניקה חשיבות לנוכחות האמפתית המשקפת ולאו דווקא לפירוש.

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

אמנם, השיקוף לא נהנה מההילה והתהילה ממנו נהנה הפירוש. הוא לא נהנה ממוניטין אינטלקטואלי מעמיק, חד וחודרני. הוא איננו מצריך פענוח של תכנים לא מודעים באמצעות עמידה על משמעותם הסימבולית המורכבת. ועדיין, השיקוף הנו אמצעי טיפולי שאיננו נופל בחשיבותו ובהשפעתו, על תהליכי ההתפתחות הנפשית של ילדים ביחסיהם המוקדמים עם הוריהם, ובהקבלה לשדה הטיפולי ביחסים בין מטפלים למטופלים.

השיקוף נושא יכולת לייצר אינטגרציות בין מצבי עצמי שהיו נתונים במצב של דיסוציאציה, מעניק תמונת ראי לעולם פנימי וטומן בחובו יכולת לסייע למטופלים לפתח הבנה נרטיבית בעלת השפעה משמעותית ומווסתת של עצמם.

מהות וטכניקה - השיקוף הוא ניסוח מילולי של העולם הפנימי (הרצונות, המשאלות, הרגשות והמחשבות) של הילד ע"י ההורה כפי שהם משתקפים דרך עיני ההורה. ההורה מצביע בדיאלוג עם הילד, על רגש או מחשבה שהוא מניח שנוכחים בתוך נפשו של הילד שלו, ובכך משקף את מחשבתו ורגשותיו של הילד.

לדוגמה:

במשפחה: "אתה בעצם אומר שאתה מאוכזב מההחלטה שלי..". "אני מבין שאתה חושש להירשם לחוג כדורסל כי אתה חושש שלא תעבור את מבדקי הקבלה לחוג...?" "אולי אתה מרגיש שאני לא מבין אותך כשאתה רב עם אחותך.." 

בטיפול: "אתה בעצם אומר שלא ניתן לתת אמון באף אחד, כי למדת בחייך שכל אחד דואג רק לעצמו..." אתה מרגיש שלא הצלחת לפתח אמון ביכולות שלך, כי הרגשת שיש ספק תמידי ביכולותיך מצד הוריך..." "אני מבין מדבריך שלמעשה מעולם לא הקדשת מחשבה לעובדה שיש לך קושי לבטוח באחרים על רקע הפגיעה שחווית מצד אביך בילדות..."

אינטגרציה של העצמי - מבחינה התפתחותית, התינוק בהדרגה מזהה שכלל מצבי העצמי שלו בכל רגע נתון, מגיעים ממקור משותף והוא העצמי שלו. אותו עצמי שבכה בכי צווחני לפני דקה כשהחלב בושש להגיע אל פיו, הוא כעת אותו עצמי שמשחק בהנאה עם אימא. ככל שהתינוק מפתח תפיסה עצמית אינטגרטיבית של עצמו, כך תחושתו הופכת קוהרנטית יותר ביחס לעצמו. בעזרת השיקוף, ילד בתהליך התפתחותו, אוסף את כלל החלקים של עצמו (את המחשבות, הרגשות, הרצונות, המשאלות וכו') ממזג ומאחד אותם לכדי מערכת שלימה של העצמי שלו. ילד שאיננו מצוי בקשר עם מערך חלקיו, הוא ילד שנמצא בדיסוציאציה.

תיווך בין עולם פנימי לעולם חיצוני - "לא רצית לתת את הכדור לדני כי חששת שהוא לא יחזיר לך אותו". "כשלא רצית לתת את הכדור לדני הוא נעלב...". בעזרת השיקוף מצד ההורים הילד מצליח להבין את הקשר בין התנהגותו/מחשבותיו/רגשותיו/רצונותיו לבין ההקשר בו הם מתפתחים. כמו"כ, יש לו אפשרות לפתח יכולת להזדהות עם האחר ביחסים בינאישיים. כאן למעשה מדובר על חיבור חיוני מאין כמוהו בין העולם הפנימי של הילד לבין המציאות החיצונית בה הוא נתון. הילד לומד על קשר חשוב בין סיבה ותוצאה בכל הנוגע ליחסיו עם הסביבה. בעזרת תיווך זה, יכול הילד להבין את הקשר בין התנהגותו, מעשיו, רצונותיו לרגשותיו ולתגובת הסביבה כלפיו. למודעות זו ישנה משמעות בתחום בניית כישורים חברתיים, אמפתיים, תחושת שליטה והצמחת אחריות אישית.

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

הצורך להיות מובן - דרך השיקוף הילד מקבל מענה לצורך מאוד חשוב - והוא הצורך להיות מובן. כך למעשה, ישנם מטופלים רבים שמגיעים לטיפול לאו דווקא בשל הצורך להבין, אלא דווקא משום רצונם לחוש שהם מובנים. ילד שלא מרגיש מובן מרגיש לכן מנוכר, בודד, מבולבל וחרד. התחושה הכללית שלו ביחס לזהותו הנה תחושה דיפוזית.

אמפתיה - באמצעות השיקוף הילד מזהה את הניסיון של ההורה להבין את רגשותיו כפעולה שנובעת מהתעניינות בו ומאכפתיות כלפיו. על כן, הניסיון של ההורה להתחקות באופן מעמיק אחר עולמו הפנימי של הילד, הנו בעל משמעות נפשית גדולה מאוד. השיקוף מצד ההורה מחזק את התחושה של הילד שהוא לא לבד. שנוכחותו הרגשית מוחזקת בתוך נפשו של ההורה. וזוהי הבנה שנוסכת בו ביטחון. ככל שעולמו הפנימי של הילד יזכה לשיקופים, הוא פחות יתבטא בבעיות התנהגות ו/או בבעיות רגשיות. יש להיזהר לא לשקף באופן הנחווה כחודרני.   

פגשתי מטופל שסיפר שהיו לו בעיות התנהגות בביה"ס. לימים, כשבגר והגיע לטיפול החל לראשונה להבין מדוע נהג להפריע בשיעורים. הוא הבין כי כשהפריע בשיעורים זו הייתה דרכו ללקט תשומת לב מהסביבה. אך מעולם לא הבין מדוע. שהרי בבית, כך ידע, מאוד אהבו אותו. בטיפול החל להבין שאיכותה של תשומת הלב שקיבל בבית לא הייתה מספקת. שתשומת הלב שקיבל בבית נעדרה שיקוף וכך למעשה מעולם לא הצליח להיות מחובר למניע הרגשי העומד מאחורי התנהגותו - לרגשות הכאב נוכח החסך הרגשי, שהיו אצורים בתוכו. מטופל זה הסתובב במשך השנים עם תחושת בדידות עמוקה ומכבידה. התובנה שפיתח בטיפול הכאיבה והקלה עליו בו זמנית.

נגישות לעולם הפנימי - מטופל אמר לי פעם בתחילת פגישה: "אני רוצה להגיע למצב שאוכל לקבל החלטות מהשכל ולא מהרגש". אתה כבר שם עניתי. הטראומה שאתה נתון בה כבר עושה עבורך את ההפרדה הזו. זו הסיבה מדוע ההחלטות שקיבלת עד כה היו בעייתיות מבחינתך. החלטות טובות, הוספתי, נשענות על מגע עמוק ורציף בין השכל לרגש, לא על הפרדה וניתוק. ועל זה בדיוק אנחנו עובדים כרגע.

שיקופים תדירים ועקביים מצד ההורים מסייעים לילד לפתח נגישות קלה יותר לתוך עולמו הפנימי ובכך לדייק את המצפן הפנימי שלו. כמו"כ, היא מייצרת מצע ליכולת לפתח נגישות לתודעה של האחר - מה שקרוי מנטליזציה. כלומר, להעריך מה מצוי בתודעה של האחר. ובנוסף, להתייחס אל מה שמצוי בתודעה שלו כאל מחשבות ורגשות סובייקטיביים ולא כאל עובדות אובייקטיביות ולכך ישנה חשיבות רבה.

בר-לב שמעון/עו"ס פסיכותרפיסט

טיפול והדרכת אנשי מקצוע

0537226836

קליניקה בקריות

קוראים יקרים, מקווה שמצאתם את המאמר מעניין ומפרה את החשיבה. מזכיר שישנה אפשרות להירשם כחברים בבלוג - ההרשמה הנה חינמית ואיננה מחייבת בדבר. מוזמנים לשתף אותו עם חברים ועמיתים. מזכיר לכם שאתם מוזמנים להתייחס ולהגיב דרך הבלוג.