רעיונות יסוד של הגישה הקלייניאנית

"התהליך הפסיכואנליטי עצמו אינו מסתיים לעולם, ואלה שיצאו למסע הזה אל תוך עולמם הפנימי, מחזיקים בידע הנאבק בדחף לחזור על פתרונות ישנים ובלתי יצירתיים" (מקדוגל, תיאטרוני הנפש).

שלום חברים,

התאוריה הקלייניאנית מתכתבת עם התאוריה של פרויד וכביכול מחדדת ומרחיבה אותה. לאורך כל הדרך קליין מנסה לבטא נאמנות לעקרונות היסוד התאורטיים של פרויד. בפועל, יוצרת תאוריה שונה באופן מהותי. בניגוד לפרויד שהתאוריה שלו מבוססת על סיפוק הדחף, התאוריה של קליין הנה סביב הכמיהה לקשר. בכך למעשה יוצרת קליין מפנה דרמטי ומציבה את הכמיהה לקשר ככוח מניע מרכזי של האדם.

קליין אימצה את רעיון הקונפליקט בין דחף החיים לדחף המוות, שהגה פרויד ובנתה סביב מוטיב זה את עולמו הפנטזמתי של התינוק. בניגוד לפרויד ואנה פרויד קליין טוענת כי:

• קיים עולם פנימי, עם פנטזיות לא מודעות כבר בשלבים מאוד מוקדמים של החיים.

• ישנם אובייקטים פנימיים רודפניים ומאיימים.

• הסופר אגו מאוד רודפני.

• הילדים מפתחים העברה בטיפול.

• המשחק הנו אקוויוולנטי לאסוציאציות חופשיות.

• המטרה בטיפול בילדים היא להפחית חרדה ואשמה. בדרך זו לדעתה נחזק את הסופר אגו ואת הקשר מול המציאות.

התאוריה שלה מעוררת פולמוס קשה עם אנה פרויד ומובילה לפיצולה של החברה הפסיכואנליטית הבריטית.

קליין ופרויד

• קליין רואה באני העליון מבנה נפשי קדום יותר ואת תסביך אדיפוס כאביו הקדמון ולא כיורשו, שכן ההפנמות של האובייקט המפוצל חודרות לתוך ההרכב של האני העליון ובכך מקדימות את תסביך אדיפוס.

• פרויד ראה את האובייקט כמושא לדחפים. קליין לעומת זאת, ראתה את האובייקט גם כמושא לתלות, אהבה ושנאה. כמו"כ, לאובייקט זה מאפיינים אישיותיים.

• פרויד ראה בתסביך האדיפלי ובחרדת הסירוס חרדה מרכזית שעלולה להוביל לרגרסיה פרה-גניטלית. לעומת זאת, קליין ראתה את החרדה הבסיסית כחרדת איון ורדיפה ובהמשך כחרדה מפני אבדן האובייקט לנוכח האהבה כלפיו והתלות בו.

• פרויד טען שהאני מתעצב ומתפתח דרך הזדהות באמצעות התהליך האדיפלי. קליין לעומת זאת טענה שהתינוק משליך על האובייקט את עולמו הפנימי ומקבל אותו חזרה מהאובייקט. כך דרך השלכה והפנמה מתעצב עולמו הפנימי.

• לדעת קליין, האובייקט מתפתח כייצוג מנטלי, המקיים אינטראקציה מתמדת, בין זה המתקיים בתוך העולם הפנימי לבין זה המתקיים במציאות החיצונית. לאורך כל שלבי ההתפתחות התינוק מפנים ייצוגים של אובייקט, המעצבים את אופי האינטראקציה עם האובייקט ואת תפיסתו את העולם.

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

העמדה הסכיזואידית פרנואידית

בעמדה מנטלית ראשונית זו דחף המוות שולט. מנגנוני ההגנה הפעילים נועדו להפחית חרדות פרנואידיות. האובייקט הנו אובייקט חלקי.

החרדה המרכזית:

חרדת כיליון – לדעת חנה סגל (1998), "החרדה העיקרית בשלב זה היא שמא הרודפים יהרסו את העצמי והן את האובייקט האידיאלי, ונגד חרדה זו נעשה שימוש במנגנונים סכיזואידיים, כמו הגברת הפיצול בין האובייקט האידיאלי וזה הרע ואידיאליזציה מוגזמת". סגל מוסיפה כי עפ"י קליין, "השלכת חלקים רעים (מצד התינוק בהשפעת דחף המוות) גורמת לתחושת רדיפה".

התינוק בעמדה הסכיזואידית פרנואידית מפתח אם כן, חרדת כיליון. התינוק חרד שהאובייקט ישמיד אותו לנוכח הפנטזיות התוקפניות כלפיו. היעדר סיפוק הצורך במציאות החיצונית מעצים חרדה זו.

מנגנוני ההגנה הפעילים בעמדה זו:

פיצול – בעמדה זו כאמור האובייקט נתפס כחלקי בלבד. השד המתסכל אינו השד המספק. לפיכך, יש שד טוב ושד רע. הפיצול נועד לשמור על הטוב מפני הרע. לדעת אוגדן, "רק בדרך זו (של פיצול) יכול אדם לאהוב את האובייקט בבטחה, במצב של בטחון שאינו נגוע בחרדה, ולשנוא בבטחה מבלי לפחד שיפגע באובייקט האהוב".

הזדהות השלכתית - התינוק כאמור משליך על אמו חלקים מסוימים של העצמי שלו (למשל, את תוקפנותו, ועל כן, רואה בה תוקפנית ומתייחס אליה דרך פריזמה פרנואידית). האימא מצידה מתנהגת בהתאם לחלקי העצמי של התינוק המושלכים עליה. טראומות ביחסים מוקדמים מעצבים עולם פנימי פתולוגי, אשר ישתחזרו בטיפול דרך תהליכי העברה והזדהות השלכתית. אוגדן טוען, ש"המקבל (בהזדהות השלכתית) חווה אותה לעתים קרובות ככפויה עליו. לא זו בלבד שאדם מוצא את עצמו ממלא תפקיד בדרמה הפנימית של מישהו אחר, הוא גם מרגיש שאינו יכול להפסיק לעשות זאת. המקבל מרגיש נשלט מבפנים".

אוגדן מוסיף, ש"אם הוא (המטפל) מצליח להכיל את הרגשות שהוזרמו אליו מבלי פשוט לזרוק אותם בחזרה אל תוך המשליך, עשויה להתרחש תזוזה ביחסים בין המשליך והמקבל שתוביל לגדילה פסיכולוגית.

לדבריו, ה"עיבוד" של ההזדהות ההשלכתית ע"י המקבל הוא לא רק החזרת התוכן הפסיכולוגי המעובד למשליך. למעשה מדובר בשינוי אופן ההכלה האינטר-סובייקטיבי שמעצב הזוג שנמצא באינטראקציה, וכך נוצרת דרך חדשה לחוות תכנים פסיכולוגיים ישנים. לאו דווקא התכנים הפסיכולוגיים הם שעוברים שינוי, אלא ההקשר האינטר-סובייקטיבי של תכנים אלה הוא שמשתנה".

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

פרנויה - לשיטתה, בחצי השנה הראשונה, התינוק בהשפעת יצר המוות משליך חלקים תוקפניים מתוך העצמי על האובייקט ומפתח חרדה שהאובייקט ירדוף אותו עקב פנטזיות אלה. פנטזיות ופרנויה שולטים בעולמו הפנימי של התינוק.

צרות עין - התינוק מפתח קנאה באובייקט לנוכח היותו שופע כל טוב ורוצה להרוס אותו. "בחזקת לי אין וגם לך לא יהיה". צרות עין הנה דיאדית להבדיל מקנאה שהנה טריאדית. בטיפול, מטופל צר העין יגלה התנגדות עקשנית להתקדם על מנת לא לאפשר תחושת סיפוק למטפל. ההכרה בתלות ובנזקקות בשלב העמדה הדיכאונית מעוררים חרדה בלתי נסבלת.

העמדה הדפרסיבית

בחצי השנה השנייה התינוק רואה את האובייקט כשלם על מכלול חסרונותיו ומגרעותיו. מבין כי השד המתסכל והמספק הוא אותו שד. התפתחות חשובה זו מותנית בכך שיתקיימו יותר חוויות מיטיבות מחוויות שליליות באינטראקציה עם האם. כמו"כ, בהבשלה קוגניטיבית ורגשית. בעמדה זו מתפתחת עמדה אמביוולנטית כלפי האובייקט. כמו"כ, אהבה והכרה בתלות בו. ההכרה בתלות באובייקט מעוררת כאב. ההכרה בהיותו בעל מעלות ומגרעות מעוררת דאגה. מתפתחת דומיננטיות של תחושת אשמה לנוכח הפנטזיות התוקפניות כלפיו.

החרדות המרכזיות הן:

• חרדה מפני אבדן אהבת האובייקט.

• חרדה מפני אבדן האובייקט.

• חרדה מפני תלות ונזקקות.

ההגנות המרכזיות:

הגנה מאנית - ההגנה המאנית מייצרת תפיסת עצמי אומניפוטנטית, המסייעת לסכל חרדה עקב תלות ונזקקות דרך הכחשתם והעצמת העצמי.

תיקון - התיקון מסייע לתינוק לשכך את תחושת האשמה שמתפתחת כלפי האובייקט, לנוכח הפנטזיות התוקפניות כלפיו בשלב של העמדה הדיכאונית. התיקון המציאותי מאפשר לתינוק בעזרת מחוות שעושה לוודא שהאובייקט לא נהרס (לעתים יתבטא בחיוך מצד התינוק המבקש לוודא שההורה לא נהרס נוכח תוקפנותו). בחיים הבוגרים התיקון מבוסס על אמפתיה.

הבדלים בין שתי העמדות:

לדעת אוגדן, "האופן הסכיזואידי פרנואידי מאופיין ע"י חשיבה אומניפוטנטית, שבאמצעותה אדם "פותר" את המורכבויות הרגשיות הכרוכות באהבה ובשנאה באופן מאגי, או ליתר דיוק מסלק אותן מהמציאות הנפשית". הוא מוסיף, שבעוד האופן הדיכאוני פועל בעיקר בשירות הכלת החוויה, ובכלל זה הכלת כאב פסיכולוגי, האופן הפרנואידי סכיזואידי מחולק באופן שווה יותר בין מאמץ להתמודד עם כאב נפשי, לבין מאמץ לפלוט את הכאב החוצה, באמצעות שימוש במנגנון הגנתי בחשיבה אומניפוטנטית, בהכחשה וביצירת נתקים בחוויה".

חנה סגל טוענת כי, במסגרת ההתפתחות וההבשלה הנפשית, "פיצול והשלכות שבעקבותיהם מתעוררות תחושות רדיפה או אידיאליזציה, מפנים מקום להבחנה מציאותית, וליכולת לאהוב ולדאוג באורח ריאליסטי, במסגרת יחסי אובייקט בשלים המאפשרים תלות הדדית והכרה באמביוולנטיות בעמדה הדפרסיבית".

בר-לב שמעון/עו"ס פסיכותרפיסט

טיפול והדרכת אנשי מקצוע

0537226836