על סובייקטיביות, נפרדות ובדידות

"התוקפנות, אליבא דויניקוט, היא אינהרנטית לאדם, ויש לאפשר לו לחוות את תוקפנותו במלוא עצמתה כחלק מהמסע שלו אל עבר האינדיבידואציה, אל היצירתיות ואל חוויית הממשות (אסנת הראל, מתוך: "תוקפנות בהתייחסותה להתפתחות רגשית").

שלום חברים,

ילד הנמצא בתהליך התפתחות הסובייקטיביות שלו, ישאף לבסס תודעה נפרדת, נבדלת ועצמאית מזו של הוריו, ע"י כך שישלול את עמדתם ויבחין אותה מעמדותיו המתפתחות שהנם ביטוי לסובייקטיביות שלו. ככל שתהליך זה של אינדיבידואציה יעלה יפה ויתבסס, הצורך של הילד בשלילת עמדת הוריו מטעמים אלה ילך וידעך.

לכינונה של סובייקטיביות נבדלת, נפרדת ועצמאית כפי שאראה בהמשך המאמר, השלכות משמעותיות ומרחיקות לכת, על איכות החוויה הסובייקטיבית ועל איכותם של יחסי האובייקט שאנו מפתחים.

כינונה של סובייקטיביות

לואיס ארון בספרו "המפגש" טען ש"אינטימיות כרוכה הן בדמיון והן בשוני, הן בהדדיות והן באוטונומיה. כאשר בין שני אנשים הכול משותף ודומה, הם אובדים זה בתוך זה. זו אינה אינטימיות אלא התמזגות".

התפתחות הסובייקטיביות של הילד כרוכה בפרדוקס רגשי. מחד, ההכרה בקיומם של חיים סובייקטיביים אצל האובייקט מעוררת בסובייקט כאב וחרדה. אך בו בזמן, הדחף הספרטיבי הפועל על הילד מניע אותו להשלים נפרדות זו.

ויניקוט טען, שהתינוק נחשף בהדרגה להיבטים הסובייקטיביים של אימו מכורח המציאות, שהרי כעבור חודשים אחדים מרגע הלידה, האם מחלימה "ממחלת" המושקעות הראשונית שלה בתינוק (עפ"י ויניקוט זוהי מחלה בריאה וטבעית), וכתוצאה מכך מפחיתה את מושקעותה בו ומתפנה לצד הטיפול בו גם לחייה הסובייקטיביים. לאור זאת, האם לאורך הזמן נחווית ע"י התינוק כאובייקט נפרד הנושא בתוכו היבטים סובייקטיביים משלו, שאין להם דבר וחצי דבר עמו.

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

ג'סיקה בנג'מין מחדדת שבהתקרבות מחדש כתת שלב רגיש בתהליך הספרציה אינדיבידואציה, מתפתח משבר סביב ההכרה בשוני בין התודעה של הילד לתודעה של ההורה. המשבר מתבטא בתחילה בניסיון לכפות את הדרך שלי על האחר, כאשר הסירוב של האחר נחווה ככפייה. לדבריה, האתגר ההתפתחותי הוא לכן להכיל את המתח של השוני בין התודעות.

ההכרה של הסובייקט בקיומם של חיים סובייקטיביים של האובייקט איננה רק מקור למשבר, אלא מצע לכינונם של יחסים בינאישיים המושתתים על הדדיות. יחסים הדדיים טוענת ג'סיקה בנג'מין מתאפשרים רק באמצעות ובמקביל להתפתחות של נפרדות.

לדבריה, התינוק מתחיל לפתח הבנה אמפתית בהתבסס על הדמיון בחוויה הפנימית. ישנו מעבר מפנטזיות נקמניות "אני אעזוב אותך כפי שאת עוזבת אותי", לעמדה "אני יכול להתגעגע אלייך כפי שאת מתגעגעת אליי". בעמדה זו האם הופכת להיות אובייקט אינטגרטיבי מופנם – היא איננה עוזבת, וכשהיא עוזבת וחוזרת היא איננה עושה זאת ממקום רע, אלא מתוקף העובדה כי יש לה צרכים סובייקטיביים משלה. כך למעשה הילד זוכה בעצמאותו וגם בהבנה משותפת.

לאור זאת, היא מוסיפה ומחדדת כי להיפרדות מהאם משמעות חיובית ולא רק "עוינת", היות והסובייקט רק כשהוא מתוודע להיותה של אימו נפרדת ממנו הוא יכול באמת לאהוב אותה. ואלה מתיישבים עם דבריו של אוגדן שטען שניתן לאהוב אדם רק כאשר הוא נחווה כסובייקט נפרד.

יתר על כן, התאוריה האינטרסובייקטיבית ממשיכה וטוענת כי משימתו של התינוק בתהליך בנייתו את הסובייקטיביות שלו, היא להכיר בזולת (באם למשל) כסובייקט אחר, על מנת שהעצמי שלו יוכל לחוות באופן מלא את הסובייקטיביות שלו או שלה בנוכחות הזולת.

הורים החושפים באופן אותנטי ומבוקר היבטים סובייקטיביים שלהם בדיאלוג עם הילדים שלהם, בהתאמה לשלב ההתפתחותי של הילדים, מסייעים להם להתוודע לחלקים הסובייקטיביים שלהם עצמם, ומעצם כך, לעמוד בקשר מהודק יותר עם חלקים אלה כמו גם אפשרות לחוות אותם באופן מלא. לצד זה, ילד המשתוקק לדעת ולהכיר את הסובייקטיביות של הוריו, מבטא בתשוקתו התפתחות בבשלותו הנפשית, המסייעת לו להעמיק ולבסס את תהליך התפתחות הסובייקטיביות שלו.

ובהקבלה לשדה הטיפולי, התעניינות מטופלים בסובייקטיביות שלנו, עשויה להעיד על התפתחות של יחסי הטיפול ושל הסובייקטיביות שלהם. לאור זאת, חשיפה מבוקרת מצד המטפל של הסובייקטיביות שלו עשויה להעשיר ולהעמיק את היחסים הטיפוליים. התייחסתי לנושא זה במאמר העברה נגדית.

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

האם תהיתם פעם: עד כמה אתם מכירים את הסובייקטיביות של ההורים שלכם? את הנרטיב שלהם? את של בני הזוג שלכם? את החוויה הסובייקטיבית של הילדים שלכם?

במהלך עבודתי בתחום של אלימות במשפחה נוכחתי לדעת שהמטופלים, גברים ונשים כאחד, "אינם מכירים" את בני הזוג שלהם. כלומר, אינם מחזיקים בהבנה מגובשת וקוהרנטית או לפחות בהערכה כלשהי של הסיפור ההתפתחותי שלהם, של הנרטיב האישי שלהם, של העולם הפנימי שלהם. הופתעתי לגלות למשל, שהם מעולם לא הקדישו מחשבה להשפעות הרגשיות וההתפתחותיות שחוללו אירועים משמעותיים שבני הזוג שלהם חוו.

לאור זאת, הייתי נוהג לעתים קרובות להזמין אותם להרהר אודות החוויה הסובייקטיבית העכשווית של בני הזוג שלהם, אודות צורות ההתנהגות וההתמודדות על מערך ההגנות, המשאלות, הרגשות שלהם. להגדיר ולו באופן גס (לא מדויק בעליל) את קווי האישיות של בני הזוג שלהם. להעריך על מה קווי האישיות הללו עומדים? לתהות כיצד אירועים והתרחשויות מהעבר עליהם הם יודעים (רקע של אלימות במשפחה, אונס, יתמות וכדו') השפיעו על בני הזוג שלהם? לנסות ולהעריך מהי החוויה הסובייקטיבית של בני הזוג שלהם סביב הזוגיות? ההורות? התעסוקה? העולם החברתי? הביטחון והערך העצמי? וכמובן – להרהר ולהעריך מהי החוויה הסובייקטיבית של בני הזוג שלהם סביב אירועים אלימים אליהם הם נכנסים עמם?

את השאלות הללו הייתי מפנה למטופלים רק כאשר הם כבר היו מוכלים בטיפול ופיתחו פניות רגשית לחשוב את האחר. היו מטופלים שהופתעו מאוד ממה שהחלו להבין ולגלות אודות תודעתם של בני הזוג שלהם וחשו רגשות אשמה ובושה. ככל שתהליך זה התקדם, הם החלו לראות את בני הזוג שלהם כסובייקטים נפרדים עם עולם פנימי שלא ידעו על קיומו, ששופך אור על מה שקורה ביחסים הזוגיים. תהליך זה התאפשר רק לאחר כאמור שהם עצמם היו מוכלים, ולמעשה המשמעות היא שהם עמדו מקרוב בעזרתי על החוויה הסובייקטיבית שלהם - זו אשר עמדה ביסוד החוויה המכילה.

ראיתי צורך בכך היות והבנתי שהמטופלים שלי עדיין לכודים בתוך מערך יחסים פנימי סימביוטי, המעצב את ראייתם את בני הזוג שלהם מתוך מערך של השלכות. בני הזוג היו מושאים להשלכות המגיעות היישר מתוך עולם פנימי טעון בקונפליקטים פנימיים סביב יחסים אובייקטלים ו/או עם אני עליון נוקשה ואידיאלי.

"במצב פסיכולוגי שבו אנשים אחרים נחווים כסובייקטים ולא רק כאובייקטים, ניתן לחוש כלפיהם אכפתיות ולא רק להעריכם כאילו היו נכס יקר (תומס אוגדן)".

לעניות דעתי, אדם בוגר אשר איננו נושא עמו מושג, סקרנות, הרהור ומחשבה מודעת כלשהי אודות הסובייקטיביות של הוריו, של אשתו, של ילדיו, חבריו, מרמז על כך שתהליך הנפרדות הפסיכולוגית שלו מהוריו לא הושלם.

להבנתי, היכולת שלנו לפתח תודעה סובייקטיבית, איננה שלימה ללא בניית יכולת לראות את האחר כבעל תודעה סובייקטיבית, נפרדת ועצמאית ולהעריך מה מצוי בתודעה זו. על כן, יש לראות במידת נכונותנו, סקרנותנו ויכולתנו להתוודע לסובייקטיביות של אחר משמעותי, ולהעריך מה מצוי בתודעתו, אמת מידה למידת השלמתנו את הנפרדות שלנו מהורינו.

לאחרונה התחדדה הבנתי שכאב הנפרדות שכולנו חווים בתהליך ההתפתחות שלנו כרוך בהכרה בכך שישנם היבטים שונים בחיי הנפש שלנו שהאובייקט לעולם לא יבין, וזה חורץ את גורלנו כסובייקטים לחיים שיש בהם ממד של בדידות בלתי נמנעת שהנה חלק בלתי נפרד מהחיים.

כמו"כ, התחדדה הבנתי שבדידות היא חלק בלתי נפרד מתהליך הנפרדות. הפרדוקס המנחם הוא שרק ע"י נפרדות, ניתן להצמיח יחסים בינאישיים עשירים, מספקים ו... מפיגי בדידות (עד כמה שניתן).

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

בר-לב שמעון / עו"ס פסיכותרפיסט

טיפול והדרכת אנשי מקצוע

קליניקה בקריות

0537226836