התנגדות בראייה קלייניאנית

שלום חברים,

כשעבדתי בתחום של אלימות במשפחה נחשפתי באחד המקרים למידע חיצוני אודות אלימות מצמררת שהפעיל מטופל שלי כלפי אשתו, ששיקף פער עצום בין דמותו כפי שהציג אותה בתוך המרחב הטיפולי, לדמותו המפלצתית מחוץ למרחב הטיפולי ובעצם בתוך המרחב המשפחתי.

בעקבות המידע שהגיע אליי חשתי מטולטל רגשית, נבוך מאוד, מבולבל, חסר אונים, נבגד ומרומה.

תהיתי איך אני אמור להמשיך מכאן...?

מהי משמעות הפער העצום הקיים בין המטופל שאנחנו חווים בתוך המרחב הטיפולי לזה המתקיים מחוץ למרחב הטיפולי?

האם פער זה הנו ביטוי של "התנגדות"?

האם המטופל הנ"ל מתוקף התנגדותו "הסתיר" ממני מידע אודות עצמו משום שפחד ממני?

אולי משום שרצה לשלוט בי?

ואולי כדי להרוס לי את הטיפול בו?

במאמר הקודם שהעליתי נגעתי בנושא "התנגדות" מנקודת מבט פרוידיאנית - לקריאת המאמר ניתן ללחוץ כאן.

המאמר נוסף עוסק בנושא זה והנו מנקודת המבט של הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט, המציג תזה שונה לחלוטין - לקריאת מאמר זה ניתן ללחוץ כאן.

במאמר להלן אציג בקצרה (ככל שזה אפשרי...) את עיקרי השקפתה התאורטית של מלאני קליין בנוגע לנושא.

לפני שאתייחס לסוגיה דרך ההקשר התאורטי מרגיש תחילה צורך לתהות באשר לפער בין ההתנגדות למושג "התנגדות", תוך שהוא מוטען במשמעויות השוללות את הלגיטימיות שלו וע"י כך את קיומו, לבין הפרקטיקה הקלינית שמזמנת לי מפעם לפעם התמודדות עם מטופלים המגלים... התנגדות?

ביסוד הניסיון להעמיק את הבנתי את הנושא עומדת לכן התהייה - מדוע ישנה התנגדות לרעיון ההתנגדות של המטופלים?

האם משום שמדובר לכאורה ברעיון שיפוטי, מתנשא וארכאי לכאורה שנולד מתוך תפיסה טיפולית היררכית, קרה ומרוחקת המתיימרת להיות מדעית?

האם ביסוד ההתנגדות לרעיון שוכנת תרבות התקינות הפוליטית שיצרה אחיזה הדוקה בחיינו וחלחלה גם לתוך ההשקפה והפרקטיקה הטיפולית?

או שמא בשל הפרקטיקה הטיפולית הרווחת והמקובלת, אשר תובעת מאתנו בצדק לשים את הקשר הטיפולי, האמפתיה והצורך להיות מותאם וקשוב לצרכיו ולפגיעות שנושא המטופל על ראש שמחתנו, ולכן הקשיים העולים בטיפול, נמצאים בתחום האחריות של המטפלים בלבד?

התנגדות עפ"י הפסיכואנליטיקאית מלאני קליין

על מנת להבין את נקודת המבט של קליין אודות סוגיית ההתנגדות, ישנו צורך להבין תחילה את ההשקפה שלה אודות ההתפתחות הנפשית. על כן, אערוך סקירה קצרצרה של התאוריה ההתפתחותית שלה.

עמדות נפשיות התפתחותיות

קליין טענה שהנפש מקיימת דיאלקטיקה בין שתי עמדות נפשיות התפתחותיות: העמדה הסכיזואידית פרנואידית והעמדה הדפרסיבית.

העמדה הסכיזואידית פרנואידית - זוהי העמדה הנפשית ההתפתחותית המוקדמת ביותר, והיא מבוססת על מנגנונים של פיצול, השלכה, הפנמה והזדהות השלכתית (שזהו מנגנון המבוסס על השלכה אם כי כולל מרכיב מרתק לפיו התינוק שמשליך על האובייקט היבטים של עצמו, כמו כופה את ההשלכה הזו על האובייקט האומלל, שנאלץ להזדהות עם ההיבט המושלך ו...לנהוג לפיו).

מנגנונים אלה נועדו לסייע לתינוק להפחית חרדת איון נוראית, הנוצרת מכוח דחף המוות הפעיל מראשית החיים, וחרדת רדיפה הנוצרת מתוקף... הפעלת מנגנון ההשלכה (התינוק שמשליך על האובייקט חלק שונא חווה את האובייקט כשונא ולכן רודפני).

אך בכך לא תמו ייסורי התינוק הקלייניאני...

קליין הוסיפה שבשל העובדה שהאני של התינוק בשלב מוקדם של התפתחותו הנו חלש ביותר וחסר אינטגרציה, הוא נוטה בהשפעת החרדה להתפרקות ולדיס אינטגרציה, המופעלים גם הם ע"י דחף המוות מבפנים.

אם כן, בהשפעת יכולותיו התפיסתיות המוגבלות ומכוח הפעלת ההגנות המפצלות, העצמי והאובייקט בשלב התפתחותי ראשוני זה הם חלקיים: השד המתסכל איננו השד המזין, ומתוקף כך, גם האני השונא איננו האני האוהב. לכן, הטובים הם טובים בלבד והרעים הם רעים בלבד.

התינוק נמצא בחרדה שהאובייקט הרע עלול להרוס לו את האובייקט הטוב, שהתינוק מנסה בכל כוחותיו לכונן בתוכו. בשלב התפתחותי ראשוני זה, החרדות העזות התוקפות את התינוק מאיימות ומטלטלות את נפשו. בצר לו הוא נאלץ להפעיל ללא הרף הגנות פסיכולוגיות, על מנת להפחית את חרדת האיון, ההתפרקות והדיס-אינטגרציה שאינן נותנות לו מנוח. אך אבוי, מסתבר שההגנות הללו הן סוג של חרב פיפיות נוכח היותן מייצרות חרדת רדיפה.

העמדה הדיכאונית – כעבור חצי שנה סוערת ומטלטלת, התינוק אליבא דקליין, מפתח יכולות מפותחות יותר המאפשרות לו לחוות את העצמי ואת האובייקט באופן שלם. השד המתסכל הוא, כמה מבאס, גם השד המספק. התינוק מפתח הכרה בתלות באובייקט השלם ואוהב אותו בכל לבו. אך בו בזמן חרד שהפנטזיות התוקפניות יחסלו אותו (בשלב זה התינוק עדיין לא נפרד לחלוטין מאשליית האומניפוטנטיות) וכך הוא יאבד אותו. וכל אימת שרגש תוקפני מופנה בפנטזיה אל עבר האובייקט רגש אשמה עז וצורב תוקף ומטלטל אותו.

אם כן, נראה שגם בעמדה זו אין רגיעה מוחלטת אלא יחסית בלבד. הרגשות הדומיננטיים הם רגשות דיכאוניים לאור הצער על הגילוי שהאובייקט איננו מושלם – גם מזין וגם מתסכל. כמו גם, על ההכרה בתלות המבאסת בו והפחד מפני האפשרות שייהרס ע"י המשאלות התוקפניות כלפיו. התינוק חווה רגשות של אהבה כלפי האובייקט, רגשות של תלות מאיימת ומתסכלת, אשמה נוכח הפגיעה המפונטזת בו וחרדה מפני אבדנו האפשרי.

הגנה מאנית – על מנת להתמודד עם החרדה מפני אבדנו האפשרי של האובייקט ועם התלות הקיימת בו, ההגנה המרכזית שמפעיל התינוק היא ההגנה המאנית. הגנה זו נועדה להפחית את תחושת התלות המכבידה של התינוק באובייקט ואת החרדה נוכח האפשרות שייהרס (לנוכח ההתקפות הפנטזמתיות עליו מצד התינוק) ולכן התינוק מפחית בחשיבות האובייקט, תוך העצמת חשיבותו שלו ("הוא לא באמת כזה חשוב, אני תותח ולכן יכול להסתדר בלעדיו)."

צרות עין – התלות הבלתי נסבלת באובייקט עם השד המזין מעורר רוגז רב בתינוק, על שום שאין אפשרות לתפוס עליו בעלות. על כן, התינוק מפתח צרות עין שתכליתה הרס האובייקט – פשוט כך.

הבריאות הנפשית לשיטתה של קליין תלויה ביכולתו של התינוק והאדם הבוגר לנוע באופן גמיש בין העמדות הנפשיות. אומנם, קליין לא התייחסה באופן מעמיק ונרחב במידה מספקת לקשר בין איכות הטיפול של האובייקט בתינוק, אך היא בכ"ז טענה כי איכות זו בעלת השפעה משמעותית על האופן בו חווה התינוק את האובייקט, באופן המאפשר לו התפתחות ויכולת לנוע בין העמדות בהתאם לנסיבות.

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

התנגדות לפי התיאוריה של קליין

1. שליטה במטפל - מטפלים בעלי אוריינטציה קלייניאנית מפתחים מודעות מחודדת לאפשרות שהעולם הפנימי שלהם, תוך כדי הסשן הטיפולי, נושא הטענה רגשית שמגיעה היישר מתוך עולמו הפנימי של המטופל. המטען הנפשי המושלך עשוי להיות כה עז עד כי המטפל למעשה "נשלט מבפנים" ע"י המטופל. קליין טענה ש"מטרות ההזדהות ההשלכתית יכולות להיות רבות פנים: להיפטר מחלק בלתי רצוי של העצמי, בעלות חמדנית ושאיבה של האובייקט, שליטה על האובייקט וכו'".

הפסיכואנליטיקאי תומאס אוגדן בספרו "הקצה הפרימיטיבי של החוויה", טוען, ש"המקבל (בהזדהות השלכתית) חווה אותה לעתים קרובות ככפויה עליו. לא זו בלבד שאדם מוצא את עצמו ממלא תפקיד בדרמה הפנימית של מישהו אחר, הוא גם מרגיש שאינו יכול להפסיק לעשות זאת".

2. חשדנות – מטופלים מסוימים מגיעים אלינו עם מידת חשדנות גבוהה בהשפעת קיומו של אובייקט פנימי רודפני. טיפול בצל חשדנות עזה מאתגרת מאוד את היכולת שלנו לבסס עם מטופלים אלה יחסי אמון. לפעמים, המתח מאוד מורגש בחדר עד כי אנחנו עצמנו הופכים כמעט משותקים ולכן מתקשים מאוד להתייחס לכך מילולית. אוגדן טוען שבעמדה הסכיזואידית פרנואידית אנחנו המטפלים נחווים על ידי המטופלים כאובייקט רע שמתחזה לטוב.

3. רודפנות – אם בסעיף הקודם אנחנו נחשדים בהתחזות לטובים אף שאנו בעצם רעים, בסעיף זה אנחנו כבר הופכים לרעים באמת. תחת השפעתה החזקה של ההשלכה של חלקי עצמי רודפניים, אנחנו עלולים לפתח תחושה ואף צורות ביטוי התנהגותיות רודפניות כלפי המטופל, שמטבע הדברים מעצימה את תחושת הנרדפות עמה הוא מגיע ממילא.

4. קושי לשאת כאב – חלק משמעותי בעבודה הטיפולית שלנו נשען על הניסיון לסייע למטופל לעבד יחסי אובייקט מוקדמים טראומטיים הטעונים בכאב רב, שהנם מנותקים, מפוצלים, או מוכחשים. היכולת של המטופל לכן לבוא במגע הדרגתי עם הכאב המתפתח בטיפול, מסייע לו לפתח תנועה אל עבר אינטגרציה של עצמי ואובייקט. כלומר, במושגים של קליין תנועה מעמדה סכיזואידית פרנואידית לעמדה דפרסיבית. אלא מאי? אוגדן טוען בספרו "הקצה הפרימיטיבי של החוויה", שהאופן הפרנואידי סכיזואידי מחולק באופן שווה בין מאמץ להתמודד עם כאב נפשי, לבין מאמץ לפלוט את הכאב החוצה, באמצעות שימוש במנגנון הגנתי בחשיבה אומניפוטנטית, בהכחשה וביצירת נתקים בחוויה.

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

5. פיצול – מנגנון הפיצול הנו מנגנון הגנה מאוד דומיננטי המשפיע באופן משמעותי על העולם הפנימי ועל יחסי האובייקט. אפשר להניח שבהשפעת הפיצול, המטופל שתיארתי בהקדמה החצין חלקי עצמי מסוימים והסתיר חלקי עצמי אחרים, משום שאני הייתי עבורו אובייקט מפוצל – רע שמתחזה לטוב. הכלים המקצועיים שלנו הופכים לכן לכלים ריקים היות וחלקי עצמי של המטופל נותרים בלתי זמינים. קליין טענה ש"כישלונו של המטופל ביצירת קשר עם האנליטיקאי וחוסר תגובתו לפרשנויותיו נובעים בעיקר מתהליכי הפיצול (מתוך: "הערות על כמה מנגנונים סכיזואידיים")."

6. נסיגה מיחסי אובייקט לתוך עולם פנימי – מאחר שאנחנו המטפלים אובייקטים רעים שמתחזים לטובים (כדברי אוגדן), "האדם הסכיזואידי עלול לשאוף לנתק עצמו מכל סוג של יחסי אובייקט בשל הסכנות הכרוכות ביחסים כאלה, המתבססים על הזדהות השלכתית. זוהי גם הסיבה שזמן רב חשבו כי מטופלים סכיזואידיים ונרקיסיסטיים אינם מפתחים העברה (מתוך ספרה של חנה סגל: "מלאני קליין")".

7. פחד להיות נשלט – מטופלים המקובעים בעמדה הסכיזואידית פרנואידית עשויים להגיע עם פחד להיות נשלטים ע"י המטפל, מה שעשוי להניע אותם לנסות לשלוט בו. "כאשר חלקים מן העצמי מושלכים והאובייקט מזוהה עמם, עולה צורך בשליטה על האובייקט ופחד מתמיד להיות נשלט על ידיו (מתוך: חנה סגל: "מלאני קליין")".

8. הגנה מאנית – הפחתת ערך הנה פעולה תוקפנית, פוגענית ומערערת. אנחנו נוטים לזהות אותה כהתנהגות צפויה משהו, המגיעה לעתים לאחר הופעתה של האידיאליזציה. אך מה בעצם פשרה של פעולה זו? במקרה דנן, הפחתת ערך הנה ניסיון נואש להפחית חרדה מתלות מתפתחת של המטופלים בנו.

9. פחד מהתרוקנות – סעיף זה מתייחס לצורך לעשות אידיאליזציה של המטפל בעזרת השלכה של חלקי עצמי טובים, בניסיון לכונן אותו כאובייקט טוב. אולם, אלייה וקוץ בה. ככל שההשלכה של חלקי עצמי טובים מתעצמת, כך מתרוקן העצמי עד להפיכתו לקליפה ריקה. אידיאליזציה מתמשכת ונמרצת יוצרת בנפשו של המטופל תחושת ריקנות המעצימה תחושות ניכור כלפי המטפל ונסיגה מהקשר הטיפולי.

10. צרות עין – לדעתי, זוהי אחת ההתנגדויות הקשות ביותר שאנו עומדים מולן. שימו לב: לצרות עין מופעים שונים בעמדות השונות.

בעמדה הסכיזואידית פרנואידית: מטופלים בעלי מידה גבוהה של צרות עין, עשויים להגביר השלכה והפחתת ערך ואז לעמוד מול חרדת רדיפה מתגברת. קליין טענה שמכיוון שהקנאה תוקפת את הטוב של האובייקט, היא מכשילה את האפשרות להפנימו כאובייקט טוב שיכול היה לחזק את האני. וככל שהאובייקט הפנימי הטוב נהרס, כך חש האני מרוקן יותר והקנאה מצדו גוברת. זהו למעשה מעגל קסמים שמזין את עצמו באופן מכאיב.

בעמדה הדיכאונית: הופכת האינטגרציה של האובייקטים הטובים והרעים לקשה מאוד, היות והפחתת הערך שנעשית לאובייקט מעוררות תחושות אשמה והיעדר תקווה.

11. פחד מפני אובדן אהבת האובייקט - כפי שהתינוק תלוי באהבת האם לצורך שרידותו, כך בהקבלה עלול המטופל שנדחה וננטש בעבר, לפתח תלות עמוקה באהבת המטפל כלפיו. תלותו הרגשית בטיפול עשויה להיות כה עזה עד כי לא יהיה זה בגדר בלתי סביר מבחינתו לרצות את המטפל וליצור בו את הרושם כי הטיפול מתנהל על מי מנוחות, אף שבפועל הקשיים מחוץ למרחב הטיפולי הנם גדולים ואינם זוכים להתייחסות בטיפול. כמו"כ, עבור מטופלים אלה לא יהיה זה בלתי סביר להשקיע מאמצים אדירים בדימוי חיובי של עצמם מתוך משאלה להימנע פעם נוספת מדחייה ומנטישה אותה כבר חוו בעברם.

לסיום חברים,

עשיתי ניסיון להקיף את נקודת המבט של קליין המתכתבת עם סוגיית ההתנגדות. בהחלט לא הקפתי את הכול. ועדיין, מקווה שמצאתם את המאמר מפרה.

למי מכם שמעוניין להרחיב את ידיעותיו אודות משנתה של קליין, ניתן לקרוא את המאמר שכתבתי כאן, על רעיונות היסוד של קליין. בנוסף, מציע לקרוא את המאמר על הזדהות השלכתית כאן אליו התייחסתי בקצרה במאמר זה. ובעיקר, מזמין אתכם להתייחס ולהגיב באתר ככל שעולה על דעתכם.

בר-לב שמעון / עו"ס פסיכותרפיסט

טיפול והדרכת אנשי מקצוע

0537226836