שלום חברים,
הפרעה זו מתפתחת תחת מציאות טראומטית מתמשכת, בדרך כלל, התעללות בילדות המוקדמת, סובלת מתת אבחון. לאורך שנות עבודתי הטיפולית עלה בדעתי, לצערי לעתים רק בשלב מתקדם בטיפול, כי מטופלים מסוימים, ככל הנראה עונים לאבחנה של הפרעת זהות דיסוציאטיבית.
לאור בעיה חמורה של תת אבחון ישנה החמצה טרגית של ההבנה של המטפלים את המקור למצוקה הנפשית שלהם ואת הקשיים שהם חווים ביחסים בינאישיים.
כאשר אבחנה זו מתגבשת תוך כדי טיפול, נוצרת הסתכלות חדשה ואחרת על המצוקה הנפשית של המטופלים במישור התוך נפשי וסביב הקשיים הניכרים במישור הבינאישי.
כזכור, הפרעה זו כונתה בעבר "פיצול אישיות" ובהמשך "אישיות מרובת פנים" מכונה כיום הפרעת זהות דיסוציאטיבית DID.
המינוחים השונים מצביעים על התפתחות ההבנה את ההפרעה שביסודה עומדת ההכרה כי האישיות איננה מתפצלת, אלא שהיא מורכבת ממצבי אגו שונים או זהויות (כמו באישיות "נורמלית"), שמגיחים תחת נסיבות שונות והנוטים להיות שונים מהותית מהאישיות המרכזית, ובנקרים מסוימים אף מנוגדים לה.
כפי שאני מבין, מובחנותה של הפרעה זו מאישיות שאיננה פתולוגית מתקיימת דרך מספר היבטים:
1. ההגחה נוטה להיות תחת השפעה דיסוציאטיבית. כלומר בעוד שמעבר בין מצבי אגו במצב נורמלי נעשה תחת מודעות מלאה (במצב נורמלי אנו עושים מעבר חלק בין לדבר בשפת הקוקו עם תינוק לבין לדבר עם לקוח או המנהל), המעברים בין מצבי האגו במצב פתולוגי נוטים להיות ללא מודעות כלל.
ההגחה של מצבי אגו אחרים מתקיימים תחת נסיבות סטרסוגניות ולוחצות על טריגרים ספציפיים.
במקרים קיצוניים ישנה אמנזיה סביב ההגחה.
מצבי האגו נוטים להיות מנוגדים "לאישיות המרכזית".
מצבי אגו המנוגדים לאישיות המרכזית מביאים לחבלה של ממש ביחסים הבינאישיים והופכים להיות מקור של אשמה, בושה וחוסר אונים מתגבר.
ההפרעה כאמור נוצרת בעקבות חוויות טראומטיות מעוררות אימה וחוסר אונים, קשים ומתמשכים בתקופות מוקדמות של החיים. בעקבות התעללות ממושכת בילד/ה מצד מבוגר. הקורבן שאיננו מסוגל לעמוד בתחושת האימה וחוסר האונים המתעוררים במהלך הפגיעה, ואיננו מסוגל להימלט על נפשו, בורח דרך התודעה שלו. כאן נוצרת הדיסוציאציה.
נפגעי טראומה ודיסוציאציה חיים עם חרדה, זעם וכאב הכלואים בתוך קפסולה סגורה שאיננה נגישה לתודעה, המתפעלים אותם באופן יומיומי והנושאים השפעה מהותית על כל מערך חייהם, ללא שעומדת לרשותם היכולת להבין את עצמם, מה שגורם להם להרגיש שמשהו אצלם משובש.
קורבן ההתעללות הנתון תחת השפעתו הפעילה, הקבועה והרציפה של המנגנון הדיסוציאטיבי, החוצץ בין מכלול מרכיבי החוויה הנפשית, בין הרגש, למחשבה ולזיכרון והמקהה ומעמעם את החוויה הנפשית ואת תפיסת המציאות הפנימית והחיצונית, איננו מרגיש שהוא חי את החיים אלא מתקיים ליד החיים.
הסובלים מהפרעת זהות דיסוציאטיבית מתמודדים לצד זה, כאמור, גם עם הגחה של מצבי אגו, לעתים קרובות, כאלה המנוגדות לזהות המרכזית, ותופסים פיקוד על ניהול היחסים הבינאישיים.
מצבי אגו בהפרעת זהות דיסוציאטיבית הן זהויות אינטגרטיביות הנמצאות בדיסוציאציה זו לזו. דהיינו, לכל זהות יש גיל כרונולוגי משלה, טעמים מועדפים, תכונות ייחודיות, מערכת ערכים, הבעת פנים ייחודית, אינטונציית קול וכו'.
הדיסוציאציה בין מצבי האגו משמעותו שהחולה נכנסת למצב של ניתוק, בדומה לאבדן הכרה, ברגע שזהות אחרת תופסת את מקומה. המעבר בין מצבי האגו בהפרעת זהות דיסוציאטיבית נוטה להתקיים בהיעדרה של מודעות ותחת השפעות סטרסוגניות.
תנועה בין מצבי אגו מנוגדים, כך אני נוטה להעריך מהניסיון הקליני, עשויים לשאת מאפיין של הזהות המתעללת. אפשר לזהות את נוכחותו של מצב אגו זה מתהווה דרך תהליך של הזדהות עם התוקפן. דהיינו, מצב אגו הנושא מאפיינים כגון: אגוצנטריים, כוחניים, שתלטניים, מניפולטיביים, מתריסים, אנטי-סוציאליים וכיוצ"ב, אותן אני נוטה לראות כמחזיקות אספקטים שונים של החוויה הטראומטית, של הקורבן ושל המקרבן בעת ההתעללות.
גילומו מחדש של המקרבן ע"י הקורבן, מטילה אור קודר על החוויה הנפשית בה היה נתון הקורבן לאורך תקופת ההתעללות בו. החייאה זו מחדש של דמות המקרבן, כפי שנחוותה ע"י הקורבן ומגולמת על ידו ללא מודעותו, מרמזת באופן מצמרר ובלתי אמצעי על אופייה של החוויה הנפשית. וישנם מצבים בהם החייאה זו מחדש מתקיימת גם ביחסי הטיפול.
למרבה הצער, הפרעה זו סובלת עדיין מיחסי ציבור רעים לאור תעשיית הסרטים ההוליוודית שהפכה אותה למעוררת אימה. אלא שבחיים המציאותיים, הפרעה זו שהנה כאמור הרבה יותר שכיחה ממה שנדמה לנו, איננה מעוררת אימה אלא בעיקר סבל רב לסובלים ממנה.
התפיסה הטיפולית המקובלת עד לא מזמן הייתה כי על הטיפול לחתור לייצר חיבור (ההפך מאותו ניתוק) בין הזהויות השונות שמחזיקות בזיכרון הטראומטי. החיבור שיתאפשר בעזרת עיבוד רגיש ועדין של החוויה הטראומטית שפוצלה מכלל מרכיביה. אולם, כיום ישנה הבנה כי זוהי איננה בהכרח המטרה הנדרשת. כיום קיימת הבנה כי קידום הרמוניה, קיום משותף ושיתוף פעולה בין הזהויות עשויה להיות מטרה טיפולית מרכזית.
בר-לב שמעון/עו"ס פסיכותרפיסט
טיפול והדרכת אנשי מקצוע
0537226836
קוראים יקרים, מקווה שמצאתם את המאמר מעניין ומפרה את החשיבה. מזכיר שישנה אפשרות להירשם כחברים בבלוג - ההרשמה הנה חינמית ואיננה מחייבת בדבר. מוזמנים לשתף אותו עם חברים ועמיתים. מזכיר לכם שאתם מוזמנים להתייחס ולהגיב דרך הבלוג.
Comments