היענותו והתאמתו של הילד אל צרכי הוריו מוליכה לעיתים קרובות (אך לא תמיד) לפיתוח "אישיות כאילו", מה שתואר ע"י ויניקוט כ"עצמי מזויף" (אליס מילר, מתוך: הדרמה של הילד המחונן).
שלום חברים,
האם לאורך השנים אתם מרגישים עצובים, בודדים ושונים מאחרים? שאף אחד לא באמת מכיר אתכם? שאינכם בטוחים מי אתם בעצם? שאינכם מרשים לעצמכם לחשוף את החששות, הפחדים, המשאלות, הסודות והקשיים שלכם עם הקרובים אליכם? שהסביבה בה אתם חיים איננה באמת בטוחה ומובנת לכם?
אם התשובה לשאלות הללו היא חיובית אזיי יתכן ונפגעתם עוד בשלבים המוקדמים של חייכם מצד הדמויות שטיפלו בכם ולמעשה מצד הוריכם סביב הטיפול בכם.
כאשר אינכם חשים בטוח במידה מספקת במי שאתם ואינכם חשים ביטחון באהבה ובהערכה מצד הקרובים לכם, ואתם נוטים להיות זהירים, חשדניים ודרוכים ביחסים עמם, ונמנעים מלשתף אותם ברגשות, במחשבות ובקשיים שלכם, יתכן וזה בשל העובדה שהנפש שלכם זוכרת היטב, שמעולם לא הייתה דמות שהייתה באמת קשובה לכם, שאפשרה לכם להרגיש אהובים ומוגנים, בטוחים ועטופים.
יתכן וזה בשל העובדה שלא עמדה לרשותכם דמות שחשתם שהיא מבינה אתכם, ושמשקפת לכם את עצמכם. שלא עמדה לרשותכם דמות שידעה להכיל ולקבל את נטיותיכם האגואיסטיות, הרכושניות, האגוצנטריות, התובעניות והתוקפניות הטבעיות והנורמליות.
שלא עמדה לרשותכם דמות שהייתה מסוגלת לשאת יחד אתכם את המצוקה בה הייתם מצויים. שלא עמדה לרשותכם דמות שהייתה זמינה רגשית וקשובה לפחדים, לרגעי הבדידות המאיימים, לצורך שלכם בקרבה. שלא עמדה לרשותכם דמות שידעה לכבד את הצורך שלכם במרחק בטוח ובגילויי עצמאות ואוטונומיה ללא שראתה בכך ביטוי מתריס, מעליב ותוקפני.
בסביבה בה הוריכם לא היו זמינים, קשובים ורגישים מספיק אליכם, למדתם די מהר, ללא שבאמת הקדשתם לכך מחשבה מסודרת ובהכרח מודעת, שהדמויות המטפלות בכם מרוכזות בעצמן ולכן אינן נגישות רגשית אליכם. שאינן מסוגלות להבין אתכם.
ויתכן ואף זיהיתם שהדמויות הללו היו בעצמן זקוקות לכם, כדי לספק את הצרכים הרגשיים... שלהם. וכך ללא שהבנתם זאת הפכתם להיות "מיכל הפוך".
על כן, "בהיעדר דמות קשובה, מכילה, רגישה ואמפתית לה הייתם כה זקוקים בשלב המוקדם של הילדות שלכם, הרגשתם שהחיים שלכם מתנהלים לצידכם. שיש לכם חיים בלי שאתם מרגישים חיים, בלי שאתם מאמינים שאתם חיים. הרגשתם כאילו אתם חיים באיזה סרט, שהחיים שלכם לא ממש קורים לכם, לא ממש נוגעים לכם, עוברים על ידכם. שהחוויה הרגשית (שלכם) היא של מוות רגשי, ריק, כלום, ריקון פנימי. חוויה זו של היעדר הממשות קשורה לעתים בתחושה סודית אך ברורה – שהכול – כל העולם כולו – הוא כמעט שקרי. תחושת הבל הבלים הכול הבל (מתוך: מאמרה של נעמה קינן "המעטפת המחוררת – על העבודה הטיפולית עם "חורים" בנפש")".
ובהיעדר דמויות הוריות זמינות ונגישות להן הייתם כה זקוקים כדי לבסס את תחושת הערך, השייכות והביטחון שלכם בעולם לא מוכר, פיתחתם "פחד להיות לבד", אולם, הייתם חייבים להעמיד פנים שאתם בטוחים בעצמכם, שאתם "בסדר" (חייכנים, מסבירי פנים, מרוצים, מסייעים, מרצים), כי הבנתם שהסביבה מקבלת ומעריכה אתכם רק כשאתם "בסדר".
אבל לא באמת הייתם "בסדר". למעשה, הייתם ממש לא בסדר...
אז על מנת למלא את החלל ההורי העצום ולקבל מענה כלשהו לצרכים הרגשיים שלכם, הייתם חייבים למצוא פתרון חלופי לדמויות ההוריות הנעדרות. וכך נאלצתם לבנות בתוך נפשכם מטפל פנימי שימלא את החלל וייתן מענה לשלל הצרכים הרגשיים שלכם.
מתוך החלל הקיים בניתם את המטפל הפנימי בתוך נפשכם. בניתם מטפל פנימי שיוכל לספק לכם: נחמה, הרגעה, ביטחון, שיקוף, הכלה, התפעלות, תחושת ערך, תחושת ממשות. שיעניק לכם חוויה עוטפת. שייתן לכם כלים להתמודד עם רגשות הבדידות, חוסר הביטחון וחוסר האונים, חוסר הערך והעצב ועם הדיפוזיות של הזהות. ולצד זה, שייתן לכם כלים להבין סוף סוף את הסביבה בה אתם חיים, בתקווה להשתלב בה, להרגיש חלק ממנה, וכך לנער מעצמכם את תחושת חוסר השייכות, הזרות, הניכור והחריגות.
בעזרת המטפל הפנימי שבניתם צללתם בכישרון רב לתוך עולם הדמיון שלכם, בתקווה ואולי בניסיון נואש, למצוא שם מפלט מעולמכם הפנימי המפוחד, הכאוב והעצוב. בעולם הדמיון מצאתם מפלט נפשי זמני מרגיע ומנחם. זה היה עולם בו לא היו טרדות, לחצים ופגיעות מהחוץ. היה זה עולם בועתי ומוגן.
בעולם הזה יתכן והרגשתם לעתים שיש לכם יכולות עמוקות ושאחרים הנם שטחיים. הרגשתם שבזמן שאתם נוטים לחשיבה עמוקה המגיעה מתוך כאב ומצוקה, אחרים עסוקים בהבלים. ההרגשה באשר להיותכם עמוקים, העניקה לכם זריקת עידוד לערך העצמי הפגוע שלכם, ובו בזמן, העמיקה את תחושת החריגות שלכם. אולם, היות והספק בנוגע למי שאתם דבק בכם אינכם בטוחים שהעומק הנו בעצם פרי דמיונכם הפורה ושבעצם לא לו אחיזה ממשית במציאות.
ככל שצללתם לתוך עולם הדמיון כך הגדלתם את הפער ביניכם לבין הסביבה, שהפכה להיות עוד יותר חידתית ופחות מובנת. ועולם הדמיון שהיה למפלט זמני, העמיק את תחושת הניכור והבדידות שלכם מהסביבה החברתית בה אתם חיים והמצוקה שלכם רק החריפה.
וכאשר רציתם לחזור מעולם הדמיון לקשר עם הסביבה בה אתם חיים, להבין כיצד לנהל קשר עם אחרים, הסתייעתם במטפל הפנימי שלכם שאומן לאסוף ולנתח מידע כדי שתדעו כיצד לעשות זאת.
אולם, ככל שניסיתם להשתמש בכישורים השכליים שהעמיד לרשותכם המטפל הפנימי, כדי להבין את הסביבה, העמקתם את הניתוק שלכם, מבלי משים, מהרגשות שלכם. לצד זה, לנוכח הזהירות והחשש מאינטראקציות בינאישיות אותנטיות כישורים חברתיים להם הייתם זקוקים לא הגיעו להבשלה. ועל כן, התקשורת עם הסביבה הפכה למאומצת, מתוחה, מתוכננת, נטולת חיים, ספונטניות וחיוניות. התקשורת עם הסביבה הפכה לאתגר שכלי ומקור למפח נפש תמידי.
וככל שנכשלתם להבין את הסביבה, להתאים עצמכם אליה ולהשתלב בה, תחושת הפחד להיות לבד התעצמה והבדידות, התלישות והמצוקה שלכם החריפו.
וככל שנשענתם על כישוריו של המטפל הפנימי הזנחתם מבלי משים את הצורך לנהל שיח פתוח וכנה עם הסביבה. וכך במקום לנהל דו שיח עם אחרים אודות היחסים שאתם מקיימים עמם, מצאתם את עצמכם נוטים להניח הנחות, לשער השערות, לנתח מצבים. התבוננתם על החיים של עצמכם מבחוץ.
ואז גיליתם שההבנות הללו אותן הפקתם בעזרת המטפל הפנימי הנן מוגבלות, חסרות וחלולות. שהן מעולם לא הצליחו לספק לכם את היכולת להבין את הסביבה, לפתח מיומנות רגישה לתקשר עמה, למצוא את הגשר אל הרשת החברתית אליה. וכך תחושת החריגות, חוסר השייכות שלכם והבדידות רק הלכה והעמיקה.
"במקום שישנה דרגה גבוהה של פיצול בין העצמי האמתי לעצמי הכוזב שמסתיר את העצמי האמתי... ניתן לצפות אצל אותם אנשים בחוסר שקט קיצוני, חוסר יכולת להתרכז, וצורך לאסוף פגיעות מהמציאות החיצונית כך שחייהם יכולים להתמלא בתגובות לפגיעות אלה (ויניקוט, מתוך: עצמי כוזב עצמי אמתי)".
והייתה תמיד סיבה נוספת טרגית לא פחות, מדוע נשענתם על המטפל הפנימי כתחליף לשיח ולדיאלוג בינאישי. נמנעתם משיח פתוח וכנה עם בני אדם אחרים כי למדתם שבני אדם עלולים להשתמש לרעה במידע שתחשפו. כי למדתם שלחשוף פגיעות, חולשות ופגמים עלול להזמין לעג ובוז. כי למדתם שאין דמות אמפתית ומתעניינת. ולכן מתחילת חייכם למדתם לסמוך רק על המטפל הפנימי שלכם.
והיות שלמדתם לסמוך אך ורק על המטפל הפנימי שבניתם, שכישוריו לסייע לכם כבר התחלתם להבין, מוגבלים מאוד, הפכתם כלואים בתחושת בדידות מתמדת, בלבול ואובדן דרך שיוצרים עומס רגשי כבד. ותחושת הייאוש שלכם גוברת ומתעצמת.
והיות שכך אתם מנהלים את חייכם לאורך שנים ארוכות, יתכן ואתם לא מודעים כלל למקורות של מצוקה זו ששורשיה נעוצים כאמור בילדותכם. נעוצים בתקופה בה הייתם תלויים לחלוטין באספקה של ביטחון, חום ואהבה מצד הדמויות המטפלות בכם שלא היו זמינות אליכם. שסבלו בעצמן ממצוקה רגשית ואולי אף ממשבר נפשי.
לאורך זמן בהיעדר חלופה הולמת לדמויות ההוריות, פיתחתם נטייה להתנהגות מרצה, לחרדה, לדיכאון ו/או נטייה להתפרצויות זעם וחוסר שקט, תחושת חוסר אונים, חוסר ממשות, בלבול וחוסר ערך. אמנם, מעולם לא הרמתם ידיים. ומעולם לא הנפתם דגל לבן. אבל, תחושת המחנק הולכת וסוגרת עליכם...
ואם לא די בכך, זוכרים שהייתם חייבים להיות תמיד "בסדר"? אז בזמן שהייתם "בסדר", בגוף שלכם השתחררו מנות עודפות של הורמוני לחץ (קורטיזול ואדרנלין) שלאורך זמן עשו בגוף שלכם שמות ללא שהייתם מודעים לכך. וככל שחולפות השנים המתח הנפשי, המועצם מהפער בין הפנים לחוץ, מתחיל להתבטא בדלקות פרקים, בבעיות עור, בבעיות קיבה, כליות ועוד.
ובנוסף לכל הצרות הללו, הכאב הרגשי העמום והעמוק שלכם עלול להיות מנותב לאכילה רגשית, לשימוש בחומרים פסיכואקטיביים, ליחסים מיניים מזדמנים ונטולי רגש, לצריכה מוגברת ועוד בניסיון לאלחש את הכאב, אף שאלה רק מחריפים את המצוקה הנפשית ומסלימים את הפגיעה הפיזית.
ובנוגע ליחסים עם הסביבה החברתית, הזוגית, המשפחתית, התעסוקתית, היחסים שלכם סובלים מהיעדר עומק, מניכור, מחוסר אמון הדדי ואולי אף מחשדנות, מתח ומעימותים. אתם לא מצליחים לדעת שקט...
אתם יודעים היטב שגם כשאתם ביחד עם בני זוג וחברים, ואתם מראים שהכול "בסדר" (כמו שלמדתם לעשות בעבר הרחוק), לעולם תחושת הבדידות וחוסר השייכות תלווה אתכם. וככל שאתם מעמידים פנים, אתם חשים שאינכם בטוחים שאתם יודעים מי אתם, ושמעולם בעצם לא היה ברור לכם מספיק מי אתם.
"בהדרגה הפך עצמי כוזב זה ל"עצמי מטפל" (caretaker self) ורק לאחר שנים מספר יכול היה העצמי המטפל להיות מופקד בידי האנליטיקאי, והעצמי להתמסר לאני (ויניקוט מתוך: עצמי כוזב עצמי אמתי)".
עליכם לדעת שהמטפל הפנימי שבניתם היה חייב להיבנות. שהטיפול שהעניק לכם היה הכרחי ומחויב המציאות. אבל, וזה אבל חשוב מאוד, לצד הטיפול שהעניק לכם באופן מסור, נוצרו מחירים כבדים מנשוא. המטפל הפנימי שבניתם שמעיד על קיומה של טראומה התפתחותית, העמיק את תחושת הניכור וחוסר השייכות שלכם מהסביבה, ותרם לבלבול שאתם חשים סביב הזהות שלכם.
עליכם להבין שלמטפל הפנימי שבניתם בעמל רב ומכורח נסיבות טרגיות הייתה מלאכה קשה שהוא לא יכול לעמוד בה לבדו. וששינוי במצבכם מצריך הסתייעות באדם אחר שיוכל לתת הכרה לכאב שלכם. לשקף לכם באופן אמפתי וחומל את המציאות הנפשית הקשה בה הייתם נתונים לאורך השנים. שיסייע לכם לחבר עוד ועוד חלקים של עצמכם אל העצמי הגרעיני שלכם, באופן שיאפשר לכם לראות ולהרגיש את עצמכם כמכלול. שיעניק לכם חמלה מרפאת לה הייתם כה זקוקים ושמעולם לא ניתנה. שיאפשר לכם להיות מי שאתם בנוכחותו, באופן ספונטני, טבעי וזורם, עם פחות ופחות צורך בבקרה וסינון על התנהגותכם להם אתם הייתם כה רגילים.
היכולת להסתייע בטיפול באמצעות אדם אחר, מבטאת צעד ראשון וחשוב הקשור בשיקום האמון בבני אדם. עבורכם עשויה להיות משימה זו קשה ומורכבת מאוד נוכח היותה מנוגדת לרעיון הבסיסי שליווה אתכם שנים כה רבות.
אין זו בושה שהמטפל הפנימי שלכם לא הצליח לבדו לעסוק במלאכת הסיוע והחיבור שלכם מחדש אל עצמכם ואל הסביבה. אין זה כישלון שהוא לא הצליח במידה מספקת לספק לכם נחמה, הרגעה, תחושת ערך ומסוגלות. המטפל הפנימי עשה ככל שיכול היה וכעת יש לחבור אליו באמצעות הסתייעות באדם אחר.
בר-לב שמעון / עו"ס פסיכותרפיסט
טיפול והדרכת אנשי מקצוע
0537226836
Comments