הזדהות השלכתית

שלום חברים,

המושג הזדהות השלכתית הוטבע לראשונה ע"י מלאני קליין בשנת 1946 במאמרה "כמה הערות על מנגנונים סכיזואידיים", סביב ההתייחסות לעמדה הסכיזואידית פרנואידית. קליין ראתה בהזדהות השלכתית מנגנון הגנה הנובע מתוך עמדה זו. באופן פשטני, ניתן לומר שבעזרת מנגנון הגנה זה התינוק משליך לתוך האובייקט חלקי עצמי טובים ורעים שלו, ואילו האם שסופגת השלכות אלה לתוך עצמה נוהגת בהתאם להן. ברם, הסיטואציה הנפשית הנוצרת בהשפעת ההזדהות ההשלכתית הנה הרבה יותר מורכבת כפי שאפרט בהמשך. על מנת להבין את מנגנון ההזדהות ההשלכתית באופן מעמיק יותר, יש להבין קודם את העמדה הסכיזואידית פרנואידית מתוכה הוא מגיח ופועל.

העמדה הסכיזואידית פרנואידית

העמדה הסכיזואידית פרנואידית היא העמדה המנטלית ההתפתחותית הראשונית. בעמדה זו, לטענת קליין רוחשת חרדת איון (מוות) נוכח נוכחותו של דחף המוות. קליין טענה, ש"החרדה מתעוררת כתוצאה מפעילותו של יצר המוות בתוך האורגניזם, נחווית כפחד מפני איון (מוות) ולובשת צורה של פחד רדיפה".

חנה סגל (תלמידתה הנאמנה של קליין) טענה בספרה "מלאני קליין" כי למן תחילת החיים מתנהל מאבק בין דחף החיים ודחף המוות. פיצול, השלכה והפנמה הם מנגנוני ההגנה הראשונים. בפקודת דחף החיים מפצל האני ומשליך את דחף המוות, כשבמקביל גם דחף החיים מושלך בחלקו כדי ליצור אובייקט אידיאלי. כך נוצר מתוך התוהו ובוהו ארגון אני פרימיטיבי, כשהאני מתפצל לחלקים ליבידינליים והרסניים, ומתקשר לאובייקט המפוצל באותו האופן".

לכן "החרדה העיקרית בשלב זה (בעמדה הסכיזואידית פרנואידית) היא שהרודפים יהרסו הן את העצמי והן את האובייקט האידיאלי, ונגד חרדה זו נעשה שימוש במנגנונים סכיזואידיים (סכיזואידי=פיצול), כמו הגברת הפיצול בין האובייקט האידיאלי וזה הרע ואידיאליזציה מוגזמת".

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

קליין הוסיפה ש"דומה כי הפחד מפני הדחף ההרסני קושר את עצמו באופן מידי לאובייקט, או לחלופין נחווה כפחד מפני אובייקט בלתי נשלט וחזק ביותר. מקורות אחרים לחרדה ראשונית הם טראומת הלידה (חרדת פרידה) ותסכולם של צרכים גופניים, שנתפסים למן ההתחלה כנגרמים ע"י אובייקטים. גם אם אובייקטים אלה נתפסים כחיצוניים הם הופכים באמצעות תהליך ההפנמה לרודפים פנימיים ובכך מחזקים את הפחד מפני הדחף ההרסני הפנימי".

היא ציינה כי על מנת להתמודד עם החרדה האני מפצל את הדחף התוקפני שקיים בתוכו ומשליך אותו לתוך האם. אך האני איננו מפצל רק את עצמו אלא גם את האובייקט: "אנו מניחים כי האני המוקדם מפצל את האובייקט ואת היחס אליו באופן פעיל, ומכך עשוי להשתמע פיצול כלשהו של האני עצמו. בכל אופן, תוצאת הפיצול היא פיזורו של הדחף ההרסני שנתפס כמקור הסכנה".

אוגדן טוען כי "האופן הסכיזואידי פרנואידי מאופיין ע"י חשיבה אומניפוטנטית, שבאמצעותה אדם "פותר" את המורכבויות הרגשיות הכרוכות באהבה ובשנאה באופן מאגי, או ליתר דיוק מסלק אותן מהמציאות הנפשית".

הוא מוסיף ש"בעוד האופן הדיכאוני פועל בעיקר בשירות הכלת החוויה, ובכלל זה הכלת כאב פסיכולוגי, האופן הפרנואידי סכיזואידי מחולק באופן שווה יותר בין מאמץ להתמודד עם כאב נפשי, לבין מאמץ לפלוט את הכאב החוצה, באמצעות שימוש במנגנון הגנתי בחשיבה אומניפוטנטית, בהכחשה וביצירת נתקים בחוויה".

מנקודת מבטו, "המקבל (את ההשלכה) חווה אותה לעתים קרובות ככפויה עליו. לא זו בלבד שאדם מוצא את עצמו ממלא תפקיד בדרמה הפנימית של מישהו אחר, הוא גם מרגיש שאינו יכול להפסיק לעשות זאת. המקבל מרגיש נשלט מבפנים".

מטרת ההזדהות ההשלכתית

לדברי קליין, "מטרות ההזדהות ההשלכתית יכולות להיות רבות פנים: להיפטר מחלק בלתי רצוי של העצמי, בעלות חמדנית ושאיבה של האובייקט, שליטה על האובייקט וכו'. קליין הדגישה שההזדהות ההשלכתית אינה מערבת רק השלכת היבטים רעים של העצמי, אלא גם היבטים הנחווים כטובים. החלקים הטובים עשויים להיות מושלכים כדי להימנע מהיפרדות, במטרה לעשות אידיאליזציה של האובייקט וגם כדי להימנע מקונפליקט פנימי". לדבריה, 300

נראה אם כן, כי פיצול והשלכה לתוך האובייקט (המפוצל גם הוא) של חלקי עצמי "רעים" ו"טובים", הנן פעולות הגנתיות, שעיקר מטרתן היא לסייע לתינוק לשמור על האובייקטים הפנימיים הטובים מפני הרעים, וכדי ליצור אובייקט אידיאלי. כמו"כ, קבלת ההשלכה היא כה עזה עד כי האם מתנהלת ללא מודעות בכפוף להשלכות של התינוק. תהליך פסיכולוגי זה מתקיים גם בשדה הטיפולי כאשר המטופלים "מעצבים" באופן לא מודע, את התנהלות המטפל בהתאם למערך השלכותיהם עליו ללא שהוא מודע לכך.

על מנת לקבל התראות על מאמרים חדשים למייל האישי, ניתן להירשם כחבר באתר.

הזדהות השלכתית כתהליך אינטראקטיבי

ביון ואוגדן הרחיבו את המשמעות של הזדהות השלכתית וייחסו לו משמעות אינטר-סובייקטיבית. אוגדן טוען, ש"בנוסף לכך שהדבר משרת מטרות הגנתיות, הוא מהווה צורה בסיסית של תקשורת ושל התייחסות לאובייקט". זאת על יסוד העובדה שלמטופל יש עניין לא מודע להישאר בקשר עם חלקי עצמי מפוצלים ומושלכים אלה דרך קשר עם האובייקט. כך בעצם הוא מוסיף, הזדהות השלכתית יוצרת אינטראקציה עם אובייקט מובחן דיו כדי שניתן להשליך לתוכו, אך מספיק בלתי מובחן עד שנוצרת אשליה של אחדות מולו.

ברנמן פיק טוענת שההשלכה היא תמיד לתוך חלק ספציפי, לא מודע ולא מעובד, שנמצא בתוך המטפל. למשל, השלכה לתוך משאלות הצלה גרנדיוזיות שינסו להציל את המטופל, לתוך חלק סדיסטי שישתף פעולה עם חלקים מזוכיסטיים רוויים בשנאה והלקאה עצמית של המטופל וכדומה.

זיהוי החומר המושלך ופענוחו

הפיצול וההשלכה מסייעים לאם/למטפל להבין את עולמו הפנימי של התינוק/מטופל באמצעות "פענוחו" של החומר המושלך. על מנת לפענח חומר זה על האם/המטפל להיות מודע לכך שהוא נתון תחת השפעתו של חומר נפשי ספציפי שמושלך לתוכו.

לדעת אוגדן, על המטפל להזדהות עם התוכן המושלך, אולם בעזרת נפשו הבשלה לראות בו תוכן זר באופן שיאפשר לו לעבד אותו. לאחר שעיבד את התוכן המושלך עליו להחזירו למטופל כשהוא מעובד. לעומת זאת, סירובו של המטפל להזדהות עם התוכן המושלך (נוכח היותו תוכן קשה להכלה) הנו הרסני עבור המטופל כפי שהוא הרסני בדיאדת אם-תינוק.

הכלת הרגשות

אוגדן טוען שקבלת החומר המושלך איננו מושפע רק מהלחץ שמפעיל המטופל, אלא גם מנכונותו ופתיחותו של המטפל לקבל ולשאת אותו. וש"אם הוא (המטפל) מצליח להכיל את הרגשות שהוזרמו אליו מבלי פשוט לזרוק אותם בחזרה אל תוך המשליך, עשויה להתרחש תזוזה ביחסים בין המשליך והמקבל שתוביל לגדילה פסיכולוגית.

ה"עיבוד" של ההזדהות ההשלכתית ע"י המקבל הוא לא רק החזרת התוכן הפסיכולוגי המעובד למשליך. למעשה מדובר בשינוי אופן ההכלה האינטר-סובייקטיבי שמעצב הזוג שנמצא באינטראקציה, וכך נוצרת דרך חדשה לחוות תכנים פסיכולוגיים ישנים. כך שלאו דווקא התכנים הפסיכולוגיים הם שעוברים שינוי, אלא ההקשר האינטר-סובייקטיבי של תכנים אלה הוא שמשתנה".

החזרת התוכן המושלך כשהוא מעובד מסייע למטופל לווסת את החרדה שלו, כמו גם ליצור אינטגרציה של חלקי עצמי. בנוסף, מסייע הוא מסייע ביצירת אינטראקציה שונה באופן מהותי מזו המשתחזרת ובכך תורם לבניית מבנים פסיכולוגיים פנימיים חדשים.

חומרים ראשוניים פרה-ורבליים

לדעת אוגדן, עבודה עם הזדהות השלכתית מאפשרת עבודה על חומרים ראשוניים פרה-ורבליים. לדבריו, פרשנות עלולה לגרום למטופלים עם פגיעות ראשוניות לחוש כאילו הם והמטפל הנם ישות אחת, ובכך לגרום להם לסגת מהקשר כדי להגן על עצמם. עוד הוסיף שפרשנות מוקדמת מדי עלולה להוביל את המטופל לשוב ולתקשר באופן התואם שלבי התפתחות מתקדמים יותר, ובכך מוחמצת ההזדמנות לעבוד עם חוויות משלבים ראשוניים פרה-ורבליים.

אוגדן, הציע לכן להימנע עם מטופלים אלה מפרשנות, ופשוט להכיל את רגשותיהם הכלה, הכרוכה באנליזה עצמית באופן המאפשר החזרת התוכן המושלך כשהוא מעובד. סוג הכלה אקטיבי זה מסייע להתפתחות המנטלית הן של המטופל והן של המטפל.

בר-לב שמעון / עו"ס פסיכותרפיסט

טיפול והדרכת אנשי מקצוע

0537226836