במצב פסיכולוגי שבו אנשים אחרים נחווים כסובייקטים ולא רק כאובייקטים, ניתן לחוש כלפיהם אכפתיות ולא רק להעריכם כאילו היו נכס יקר (תומס אוגדן)".
שלום חברים,
במאמרו "הבניות באנליזה" פרויד מדמה את עבודת האנליטיקאי לעבודת ארכיאולוג: לדבריו, "כשם שהארכיאולוג בונה את קירות המבנים מתוך שרידי החומה שנותרו על כנם, קובע את מספר העמודים ומיקומם על פי הגומחות שבאדמה, משחזר מתוך השרידים שמצא בין עיי החורבות את עיטורי הקירות וציורי הקיר, כך נוהג גם האנליטיקאי, כאשר הוא מגיע למסקנותיו מתוך שברי הזיכרון, האסוציאציות וההתבטאויות הפעילות של המטופל הידוע".
פרויד מוסיף, שההבדל המרכזי בין שני בעלי הפרופסיה הוא, שעבודת המטפל להבדיל מהארכיאולוג מתנהלת בתנאים טובים יותר, על שום העובדה שהוא שוקד על דבר שעודנו חי, ולא על אובייקט שנהרס.
במאמר להלן אני מבקש לעשות שימוש באחד מכלי החפירה המשמעותיים ביותר: הוא כלי ההעברה, בניסיון להתחקות אחר עולמו הפנימי ההיסטורי של הגבר הנוטה להתנהגות שתלטנית, רכושנית, כפייתית ואלימה כלפי האישה. אלא שהשימוש בניתוח ההעברה לא יהיה באמצעות זה המתקיים במרחב הטיפולי, אלא באמצעות זה המתקיים ביחסים הזוגיים בין הגבר לאישה.
ויניקוט טען במאמרו : "היכולת להיות לבד", כי "החוויה של להיות לבד בנוכחות מישהו אחר יכולה להתרחש בשלב מאוד מוקדם, כאשר אי בשלות האני מאוזנת באופן טבעי ע"י תמיכת אני מצד האם. במשך הזמן היחיד מפנים את האם התומכת באני, ובדרך זו נעשה מסוגל להיות לבד מבלי להתייחס לעתים קרובות לאם או לסימבול האם".
בציטוט להלן ויניקוט מדגיש את חיוניות האם הסביבתית התומכת בהתפתחות התינוק ומאפשרת לו להטמיע את נוכחותה בתוכו. הטמעתה בתוכו מאפשרת לו לפתח יכולת להיות לבד ללא שמתקיימת חרדה פנימית בלתי נסבלת מכך, ללא שישנו צורך דוחק בתמיכה מתמדת בתחושת הביטחון והערך שלו, ללא שמתפתחים בתוכו רגשות בדידות וריקנות מפרקים.
חרדת נטישה
גברים הנוטים ליחס רכושני, כפייתי ואלים כלפי הנשים שלהן, חושפים באופן העברתי שכבה נפשית קדומה, הקשורה כל כולה בטראומות ובחסכים רגשיים הנעוצים בשלב היחסים המוקדמים עם האובייקט. חווית הנטישה הפסיכולוגית לאורך תקופת היחסים המוקדמים, יוצרת הטבעה בלתי נמחית על העולם הנפשי מפאת היותה בעלת משמעות הישרדותית. חסכים רגשיים חמורים מהווים איום מוחשי על נפשו של הילד שחייו הנפשיים (והפיזיים) תלויים באופן מוחלט בהוריו. חסכים טראומטיים אלה עשויים כפי שאציג במאמר להלן לקבל ביטוי ביחסי העברה עזים הנושאים אופי שתלטני, רכושני, כפייתי ואלים.
ברם, אסייג ואומר, כי לא כל מי שנושא בתוכו חרדת נטישה יתעל אותה אל עבר אפיקים אלה. יש אשר ימצאו את הדרך לסכל את נזקקותם באמצעות הימנעות מכניסה למערכות יחסים רגשיות משמעותיות, יש אשר יחפשו בני זוג שעל פניו הסיכוי שיינטשו על ידם הנו נמוך, יש אשר יפתחו נטיות מרצות עד כדי ביטול עצמי, ועוד כהנה וכהנה וריאציות הגנתיות.
חרדת נטישה המתועלת לאפיקים שתלטניים ואלימים.
חסך הורי בילדות המוקדמת עלול להיחוות כנטישה רגשית ולהתבסס בעולם הפנימי כחרדת נטישה. לחרדת הנטישה משמעות בעלת משקל עצום בתוך העולם הפנימי, באופן העלול להתכנס בחיים הבוגרים לצורות ביטוי שונות.
ככל שהטראומה ביחסים המוקדמים עם האובייקט המקורי קשה יותר ונושאת מאפיינים של נטישה רגשית, ההעברה עשויה להיות חזקה, עד כי לגבר אין כלל אפשרות לעשות את ההבחנה בין האובייקט המקורי מושא הזעם ומחולל הכאב, לבין האישה המהווה את הייצוג שלו.
הגבר מביא לתוך הקשר הזוגי זיכרון היסטורי צורב של חווית נטישה כואבת, מרסקת, ומחוללת זעם ודחף נקמני כלפי האם הנוטשת. הרגשות הללו שמתועלים ליחסיו של הגבר עם האישה, תחת השפעתה החזקה של ההעברה, עלולים ללבוש צורות דורשניות ותובעניות על מנת להבטיח אספקה של נוכחות רגשית.
תחת השפעתה של ההעברה, הגבר עשוי לדרוש מבת הזוג שלו שתהיה שם לרשותו תמיד, בכל רגע נתון. שתאהב אותו ללא גבול כפי שהוא "אוהב" אותה. שתדע לזהות מבעוד מועד וללא מילים אם הוא במצוקה, ושתחמול עליו אף אם היה תוקפני כלפיה.
"האהבה" שחש הגבר הנוהג באופן אלים איננה אהבה בין שני סובייקטים נפרדים, אלא אהבה הנשענת על מנגנון מפצל המטשטש לחלוטין את היכולת שלו לראות אותה כאדם נפרד ופרטי - כסובייקט - מעבר להשלכות שלו.
התחושה של הגבר היא שהוא אוהב את אשתו. אולם, לעניות דעתי, חרדת הנטישה והצורך העצום בנוכחות רגשית בעלת אופי אימהי, עלול לטעת את הרושם המוטעה, בקרב שני בני הזוג שאכן באהבה מדובר.
גבר זה שעסוק מאוד בוויסות מתמיד של רגש החרדה מפני נטישה ומרוכז כל כולו בצורך זה, איננו באמת פנוי להכיר את בת הזוג שלו. ועל כן, הוא לא ממש "מכיר" אותה...
יתר על כן, הוא שונא אותה, למעשה, את הייצוג שלה - שאותו הוא גם... אוהב.
חרדה זו נוטה להתגבר היות והצורות השתלטניות אין בהן באמת כדי להביא להפחתתה של החרדה. לכן, על מנת לווסת את החרדה הבלתי נסבלת בה הוא נתון, הגבר עלול להגביר את יחסו הקנאי, הרכושני, הכפייתי והתובעני כלפי בת זוגתו, ישאף לבסס ולחזק את שליטתו בה, ולעצב אותה עפ"י אמות המידה המפונטזות שלו. תכלית ההתנהגות שלו היא לוודא שחווית הנטישה שלו, שאיננה מודעת לו, לא תשתחזר.
מערכת יחסים זו עלולה להתפתח למחוללת מתח ותסכול הדדי. התסכולים עלולים לעבור המרה להתקפי זעם ואלימות כלפיה, ואלה ילכו ויתעצמו ככל שהתסכול בתוכו יגבר.
תגובותיו הזועמות והאלימות מטבע הדברים, מעוררות באישה פחד וזעם שהולך וגובר. היא מזהה שמדובר בזעם חריג, אך ספק רב אם היא מבינה דבר אודות מקורו.
נשים רבות מפתחות חמלה כלפי אותו גבר היות ובאינטואיציה שלהן הן מזהות שההתנהגות הרכושנית, השתלטנית, הקנאית והאלימה מקורה במצוקה עזה. נשים רבות הופכות להיות שבויות בתוך מערכת יחסים זוגית ממנה הן כבר חוששות להיחלץ.
גברים רבים נוטים להשתמש בהפחתת ערך כאמצעי בשירות סיכול האפשרות להינטש שנית על ידי נשותיהן. לכן, ככל שהגבר יחוש שיש לה עניין להיפרד ממנו, הוא ינסה לעשה ככל יכולתו להפחית את ביטחונה העצמי ולהגביר את תלותה בו. עצמאותה הכלכלית תוגבל, כך שכל הוצאה תעבור דרכו. חשדנותו המתעצמת כלפיה עלולה להוביל אותו להגבלת יחסיה עם הסביבה עד לבידוד חברתי מלא. הוא עשוי להחליט עבורה מה עליה ללבוש על מנת למנוע אפשרות שהיא תעורר את חשקם של גברים מתחרים, ולנהל מעקבים אחריה בעזרת חדירה לנייד שלה, השתלת אפליקציות מעקב או פשוט ניהול פיזי של המעקב.
תובענותו הגדולה של הגבר כלפיה מייצרת באישה תחושת מחנק שהולכת ומתעצמת. הגבר שאיננו מעוניין בהכרח להזיק ולפגוע בבת הזוג שלו, מפאת המצב הנפשי בו הוא נתון, הוא איננו רואה את צרכיה הרגשיים וכמובן לא את המצוקה שהיא מפתחת ביחסיה עמו.
הדינמיקה המינית במערכת יחסים זו, עשויה להיות תמונת ראי של דינמיקת היחסים הכללית, והיא מתאפיינת בכך שהגבר עלול לתבוע יחסים מיניים, תוך שהוא רואה באישה אובייקט חלקי בלבד שכל תכליתו בהקשר ספציפי זה הוא סיפוק צרכיו המיניים/רגשיים. הצרכים המיניים עלולים להיות מוגברים מכוח הצורך להתמזגות רגשית שלמעשה מתועלת לאפיקים מיניים.
נשים רבות מפעילות הגנות של ניתוק רגשי תוך כדי האקט המיני. ישנן נשים שמעשנות סם על מנת לטשטש את רגשותיהן בטרם ייכנסו לתוך דינאמיקה מינית. צורות התמודדות דיסוציאטיביות אלה, מעצימות את הניתוק הרגשי והניכור של האישה מרגשותיה ומגופה.
לאורך זמן, במערכת יחסים מסוג זה, תלותה של האישה בגבר בעל נטייה שתלטנית, כפייתית תובענית ואלימה הולכת ומתגברת.
נשים רבות הופכות חנוקות, כבויות, מדוכאות מאוד, צל של עצמן, נטולות תחושת זהות עצמית ואוטונומיה. רצונותיהן, העדפותיהן, משאלותיהן ושאיפותיהן נמוגות. כלואות בתוך מערכת יחסים זוגית המכרסמת תדיר בתחושת היותן סובייקט בעל ערך. לכודות בתוך מערכת יחסים שהורסת אותן. הן חוששות מתגובה אלימה של הגבר כלפיהן, כלפי עצמו ואפילו כלפי הילדים.
כאמור, הן עשויות לחוש רחמים וחמלה כלפיו. מחשבותיהן ורגשותיהן השליליות כלפיו עשויים לעורר בהן רגשות אשמה קשים. למתבונן מהצד, רגשות אשמה אלה עשויים להיראות כבלתי הגיוניים לאור הסבל שמסב בן הזוג. תופעות אלה כשהן מוקצנות עשויות לנבוע ממנגנון הזדהות עם התוקפן אודותיו ניתן לקרוא כאן.
ככל שיהיה פער בין אמות המידה המפונטזות של הגבר בנוגע לאישה לבין המצב בפועל, כך התסכול שלו יגבר, והוא יטה להפעיל עליה לחץ שילך ויגבר לעמוד באמות המידה יצירי דמיונו שמקורם בהיסטוריה ההתפתחותית שלו. והאישה תפתח מצוקה נפשית שתלך ותתעצם.
הטיפול בגברים הללו חותר, בין היתר, להנגיש להם את עולמה הפנימי של האישה, אליו הם עיוורים נוכח היותם לכודים בתוך עולם של יחסי אובייקט פנימיים אינטנסיביים. גברים רבים נוטים לפתח הפתעה ולעתים אף תדהמה והלם כאשר מתחוור להם שהאישה חווה מצוקה קשה ביחסים עמם ובעיקר במהלך קונפליקט.
פעמים רבות, במהלך טיפול ביקשתי מהם להיזכר במבטה, במבע פניה, לפרש את שתיקתה, או להעניק לשתיקתה פרשנות נוספת מלבד זו שהעניקו כאשר הם התעמתו עמה. הגברים שהתמסרו לניסיון זה חשו רגשות בושה, מבוכה, אשמה ועצב. הם נדהמו כיצד הם מרוכזים באופן מוחלט בכאב שלהם תוך שהם לא יכולים כלל לראות את המצוקה של האישה. חלקם אף החל לאבד אמון ביכולתם לראות את המציאות נכוחה.
מטעמים של נוחות בלבד המאמר נכתב בלשון זכר.
בר-לב שמעון/עו"ס פסיכותרפיסט
טיפול והדרכת אנשי מקצוע
0537226836
קוראים יקרים, מקווה שמצאתם את המאמר מעניין ומפרה את החשיבה. מזכיר שישנה אפשרות להירשם כחברים בבלוג - ההרשמה הנה חינמית ואיננה מחייבת בדבר. מוזמנים לשתף אותו עם חברים ועמיתים. מזכיר לכם שאתם מוזמנים להתייחס ולהגיב דרך הבלוג.
Comments